הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בפרשת ויחי אנו קוראים על ברכותיו של יעקב אבינו לבניו טרם פטירתו, ועל האספו אל עמיו. עם זאת, פטירה לא נכתבה בו, ומכאן ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה, ב). חייו של יעקב אבינו מתממשים בכל עת כאשר בניו בחיים, ומעניקים תוכן לחייהם בדמות עבודת ה', שני חיים, ממלאים את ימיהם במעשים טובים ובתיקון עולם.
כמיהה זו לחיי הנצח הרוחניים אף הובילה כמה וכמה מחכמי ישראל לכתוב את ספר החיים, ולא רק ספרו של הקב"ה, כי אם ספרי קודש בעלי תכנים שונים, אותם הכתירו בשם ספר החיים. כנראה שהראשון בחבורה הוא מפרי עטו של אחיו הגדול של זקני מהר"ל מפראג, ר' חיים בן בצלאל. הלה, שהיה ראש ישיבה חשובה בגרמניה ורבן של כמה וכמה קהילות, היה בר פלוגתא של הרמ"א, ידידו הקרוב (בעקבות ספרו של הרמ"א, תורת חטאת, השיג עליו הרב חיים וכתב את ספרו "ויכוח מים חיים"). הספר, שהודפס לראשונה בקראקוב שנ"ג (1593 למניינם, כחמש שנים לאחר פטירת הרב המחבר):
"כשמו כן הוא, נותן עוז וממשלת חיים הנצחיים לעוסקים ולעושים ככל הכתוב בו לחיים. כי הוא יורה הדרך אשר ילך בה האדם קודם שיחטא ולאחר שחטא על הנפש, גם שאר הנהגת האדם עם קונו ועם בני ביתו וזולתם, בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים".
וכך מספר הרב המחבר בהקדמת ספרו המרגשת:
"חסדי ה׳ ותהלותיו אזכיר כעל כל טוב אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו, אשר בשל״ח (1578 למניינם) פדה ממות נפשי, כי עלה אז המות בחלוני ביתי, ומתה המשרתת שלי במגפה בר מינן, גם בתי המהוללה ועוד נער אחד חלה בחולי ההוא וניצולו ברחמי הש״י, ונשארתי אז אני ובניי בתוך ההפיכה הגדולה ההיא. ודלתי ביתי סגרו בעדי כמעט שני חדשים מאין יוצא ובא […]".
בשל קושי זה, וצרות ביתו שמנעוהו מללמוד תורה והלכה כרגיל, תר הרב חיים אחר דרך שתתאים לו בעבודת ה', ומצא מזור לנפשו, להעלות על הכתב את כל עיסוקיו במהלך השנים בעניינים שאינם הלכתיים, וכלשונו:
"ואיד העולה על רוחו של אדם מתוך דאגת הזמן ויגונו בעננו ענן עכורות מחשבות האדם, שאז אין טוב רק שימשך לבבו אל דברי האגד״ה במקום הדאג״ה כי אותיות דֵין כְּדֵין. וכשמעי דברי תנחומים הללו מצאתי און לי ויהיו על לבבי".
מעניין לציין שבאותה שנה ממש נכנסו לתוקפן הוראות על בידוד חולי הדבר, המוות השחור, באנגליה, שקבעו ששה שבועות של בידוד לכל בית בו יש חולים. בכל מקרה, מפליא לראות כיצד מן החולי והצער, מן הדאגה, פורצים החיים, חיי הרוח של העם.
מחבר נוסף שחיבר ספר חיים הוא הרב פרג'אללה סרוסי (פירוש השם פרג'אללה הוא – יצליחנו ה'). הלה, שחייו היו מלאי יסורים, הותיר אחריו מורשת רוחנית יפה, בדמות דרשות מתוקות מדבש על מימרות רבות של חז"ל. עיקר מגמתו בספר להראות שכל מילה ממילותיהם של חז"ל מעוגנת כבר בכתובים, ואף דרשות שנראות מופלאות ומשונות משתקפות כבר בלשון המקרא. ספרו יצא בג'רבה 1914 למניינם, כשלוש שנים אחרי ששבק לן חיים.
שני חיבורים נוספים בשם ספר החיים הם חידושים על השלחן ערוך אורח חיים, האחד מפרי עטו של הרב מאיר מנחם ביק, נינו של ר' שלמה העלמא, מחבר מרכבת המשנה על הרמב"ם. השני מאת ר' שלמה קלוגר, המחבר המופלא, רבה של ברודי.
לבסוף נחתום בספרו של חיים זאב רוזנפלד, ספר החיים, ביאור על התורה על דרך הגיוני ומדעי. אדם מיוחד זה, בעל דעות מרקסיסטיות אך עם זאת חובב תורה ואוהב תורה, מציג בספרו השקפות מרתקות ומקוריות ביותר בתוך עולמה של תורה. נביא כאן דוגמה קטנה, מתוך פירושו לסיפור גן עדן, ומעניין לשים לב להבנתו את "עץ החיים":
"כי פה טמון כל הפוליטיק אשר אי אפשר היה לגלות בפומבי בפרהסיה, כי תמיד ישתורר מלחמה עזה בין אנשי המעלה […] הוא הממשלה והכהנים אשר מְעוְרִים את בני האדם […] ושלא לפקוח עיניהם לטעום טעם הדעת, ובפרט מעץ החיים היינו חיים של חפשי […] והאנשים שפקחו את עיניהם ורוצים גם לפקוח את עיני העם נקראו ״נחשים״, כי כמו שהנחש מרעל בסם שלו את האנשים כן האנשים אשר טעמו מעץ הדעת מרעלים את העם בדבריהם, על כן משתדלים לקצץ רגליהם שלא יהיה להם תקומה […] רצו בני הא-להים (אנשי המעלה) לסתום הדרך בפני עץ החיים, על כן העמידו שומרים מקודם לגן עדן את ״הכרובים", הוא 'הסימבאל' מהדת ואת ״להט החרב המתהפכת״ הוא ה״פוליטיק", שתמיד החרב מתהפכת […] ועל כן האנשים תמיד במלחמה ואי אפשר להם למצא מרגוע ומנוחה להיות שלוים ושקטים, בפרט חפשים, וללחום אהבת האמת".
בסוף הרעיון נחשפת מגמתו הפוליטית האישית של רוזנפלד, בהתייחסו למהפכה האדומה:
"בעת כתיבת הרעיון הלז הוא העת אשר נצחו המתחכמים את הממשלה ברוסיא, היא העת אשר פצעו את הממשלה, והוא 'ואתה תשופנו עקב' ".
מכל מקום אנו למדים שפרץ החיים הטבעי של עם ישראל מבקש תמיד למצוא לעצמו ביטוי, כח גדול, מתוך מעיינות החכמה והתורה של עם ישראל לדורותיו.
לחיים!
תשע"ד
