הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)שתי הבטחות מרכזיות ניתנו לאברהם בברית בין הבתרים הקב"ה הבטיח לאברהם את הזרע ואת הארץ. בפרשיית ברית בין הבתרים מצויות שתי תגובות שונות של אברהם לשתי ההבטחות הללו, התגובות הן הפוכות ואף סותרות.
לאחר שה' הבטיח לאברהם על הזרע הוא מאמין ובוטח וכך נאמר: 'וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: וְהֶאֱמִן בה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה'. מצד שני באותו מעמד, ה' מבטיחו על ארץ ישראל ותגובתו שונה.
'וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה'. לפתע אברהם נתקף בחוסר ביטחון ומפקפק בהבטחה. מדוע אברהם תובע אות או סימן מרבונו של עולם – 'במה אדע כי אירשנה'?
רבים מן הפרשנים תמהו על התגובות הסותרות הללו, והיו שהסתפקו בהצגת העובדות וכפי שכותב רש"י בפרושו הראשון: 'והאמין בה' – לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע.
יתכן ומדובר כאן בשתי ירושות שונות. כאשר הקב"ה מבטיח לאברהם את ארץ ישראל בפעם הראשונה הוא אומר לו:
'וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו' (י"ב,ז)
ואילו בברית בין הבתרים נאמר:'וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.
בפעם הראשונה ארץ ישראל מובטחת לעם ישראל כמתנה – 'לזרעך אתן את הארץ'.
בפעם השניה, בשעת ברית בין הבתרים, הקב"ה דורש מאמץ מהעם שיירש את הארץ. – לתת לך את הארץ לרשתה.
הרש"ר הירש מסביר שאברהם מוטרד שמא לא יזכו בניו ומבקש – במה אדע כי אירשנה, כיצד אדע אימתי לכבוש וכיצד אהיה מובטח שבני יכבשו את הארץ? אברהם מודע שירושת ארץ ישראל תלויה בבנים, ולכן הוא מטיל ספק בהבטחה.
הרב חרל"פ זצ"ל בפרושו על התורה מבחין גם בשוני הלשוני, שקיים בין שתי ההבטחות. הרב מדגיש את ההבדל, שקיים בין פעולת הנתינה לבין פעולת ירושה וכך הוא מסביר:
ההבדל שבין ירושה למכירה ומתנה הוא, שבמכירה ומתנה לא נשאר כח המוכר והנותן, אחרי המכירה והנתינה. לא כן הירושה,שתמיד נשאר כח המוריש בירושה, וזאת היא סגולת ירושת ארץ ישראל, שתמיד יהיה ניכר בה כח המוריש ברוך הוא, להכיר גדולתו וליהנות מזיו אורו וזהו ששאל אברהם במה אדע כי אירשנה … שיהו כולם מכירים את כח המוריש ודבקים בו.
אברהם מודע לכך, שבניו צריכים להפנים שארץ ישראל היא לא רק נדל"ן, זו ארץ שעיני ה' בה, זו ארץ שקבלנו בירושה ולא במתנה, וכוחו של המוריש מוטבע באדמתה של ארץ ישראל. לכן אברהם מוטרד והוא אינו בטוח שבכל הדורות יכירו בניו שארץ ישראל זו ארץ ה'. אברהם שואל ותוהה האם לנצח יכירו הבנים בייחודה של ארץ ישראל כירושה מהקב"ה?!
כעם אנו צריכים לעבור תהליך משמעותי. לא רק להיות עם שמקבל את ארץ ישראל, אלא עם שיורש את ארץ ישראל. לא רק עם שארץ ישראל שייכת לו, אלא עם שמכיר ב'מוריש' – בהקב"ה.
הואיל והבטחה זו תלויה במעשה הבנים היא מורכבת יותר, ומדאיגה יותר את אברהם ועל כך הוא שואל במה אדע כי אירשנה.
בתקופה זו עלינו לדאוג ולשאול את שאלתו של אברהם. כיצד נוכל להתנחל בלבו של העם, מתי ידעו כולם שארץ ישראל היא ירושה מאת ה'. אחיזה בארץ ישראל יונקת מתוך אמונה דתית שורשית ועמוקה. זו משימה לאומית מורכבת שדורשת התמודדות חינוכית ולא רק פוליטית, זו משימה שתלויה בתהליכים ארוכי טווח.
גם בתהליכים נוספים, כמו תהליך חינוכי אנו נותנים ומעניקים אבל אנו שואלים – 'במה אדע כי אירשנה' ? לאחר פעולת הנתינה אנו ממתינים לשותפות של ילדנו להעצמת אותם ערכים. לאחר הקניית הערכים צריך כל מחנך לשאול – 'במה אדע כי אירשנה'? והתשובה: סייעתא דשמיא.
תש"ע
