יאיר נווה
לאחר פירוט ארוך של עבודת הכהן ביום הכיפורים, אומרת התורה ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה׳ תטהרו״ ( ויקרא טז׳ ל׳). בפסוק זה מקופלת מהות היום, יום תשובה וכפרה.
במשנה (מסכת יומא ח׳, ה׳) דורש ר׳ אלעזר בן עזריה, כי מכאן לומדים שיום כיפור מכפר רק על חטאים שבין האדם למקום ולא על חטאים שבין אדם לחברו, עד שירצנו. לכן הדגש על ״לפני ה׳״, אותם חטאים שבין האדם למקום.
אולם מהפסוק הזה, כפשוטו, נדרשים אנו ללמוד עקרונות נוספים. מדוע התורה משתמשת בלשון רבים, כשמהות היום היא בין הפרט והיחיד לאביו שבשמים? מדוע הדגש הינו על ״חטאות״ ולא על עוונות ופשעים? וכן, מדוע התורה מתנסחת ״תטהרו״ בשפה של טומאה וטהרה ולא תכופרו כפי שפתחה ״כי ביום הזה יכפר״?.
נראה לי כי המפתח הינו בהבנת המושג ״תשובה״. יודעים אנו כי התשובה מתחלקת לשלשה שלבים: הכרת החטא, חרטה על החטא וקבלה על עצמנו לעתיד.
בשפה צבאית זה הפירוש הטוב ביותר למושג ״לקחת אחריות״. אחריות מקבלים לא רק עם תואר או
עם תפקיד. אחריות לוקחים. אחריות מחייבת הכרה בשגיאה, הבנת השגיאה ככזו, ותכנית פעולה שונה לעתיד.
לשאלה הראשונה, להודות בטעות באופן פרטי מול הראי זה קל, להודות בטעות או בשגיאה מול הרבים זה הרבה יותר קשה. בתחילת ״קול נדרי״ אנו מתפללים שהקב״ה והציבור יתירו לנו להתפלל עם העבריינים. העבריין אינו האחר, העבריינים הם אנחנו. לכולנו ישנם חטאים, ורק כשנשב בציבור, כמו בתחקיר מבצעי, וכל אחד יצביע על חטאיו ועל שגיאותיו, יש סיכוי שנכיר בחטאים אלה ונשנה דרכנו. לכן, למרות שתהליך התשובה הוא אישי, הוא חייב להיעשות בציבור על ידי כולם באותו זמן. אז נפתחים הלבבות ואנו רואים שכולנו דומים, לטוב ולרע.
לשאלה השנייה, בעולם המודרני ומוטה הדין הפלילי, כמעט אין אנו משתמשים במושג ״חטא״. האדם או זכאי או חייב כי פשע. מהות הפשע היא תמיד פגיעה בזכויות הזולת או בזכויות הרבים. אך מה קורה עם לשון הרע, עם קנאה, עם אי מתן צדקה לגר לעני ליתום ולאלמנה? מה עם כל המקרים בהם אנו לא פועלים לפי הלב והשכל הישר בגלל בירוקרטיה ובגלל הפחד לקחת אחריות? זה החטא האמתי. הוא לא תמיד גלוי לעין מול הזולת ולא תמיד גורע מזכויותיו, אך מול אלוהנו ומול עצמנו, מבינים אנו בשעת חשבון הנפש – כי חטאנו. זה החטא שלכאורה יכולנו להסתיר, אך אנו נדרשים לכבסו בגלוי, לקחת אחריות ולהתחרט עליו.
ניתן להוסיף על דברי ר׳ אלעזר בן עזריה שהכוונה של התורה ב״לפני ה׳״, היא שאם לא עשינו תשובה על חטאים אלו שבין אדם לחברו, אין כל ערך לתשובה כלל, כולל לחטאים שבין האדם למקום. הרי גם מצוות אלו ניתנו על ידי הקב״ה.
ולשאלה השלישית, כשהאדם מתוודה על חטאיו ועושה זאת בלב שלם, הוא מרגיש לאחר מכן לא רק מכופר אלא בעיקר נקי. הוא מרגיש נקי וטהור ומשנה את הדרך שלו בעתיד. תחושת טהרה הינה עמוקה יותר מתחושת כפרה, כי לא רק סלחו לנו, אלא שאנחנו קיבלנו על עצמנו דרך חדשה נקייה יותר וטובה יותר. לכן הפסוק אומר ״תטהרו״.
מכאן שהתורה מדברת על הכרה בטעויות באמת ובציבור. על חרטה אמתית גם על הנסתר ולא רק על הגלוי, ועל קבלה לעתיד של דרך נקייה יותר וטהורה יותר.
זו מהות התשובה השלמה, או כפי שאנו אומרים היום ״לקחת אחריות״.
תשע"ה