הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)במשך שנים נהגנו לסיים את שיחות ערב יום הכיפורים בברכת 'צום קל'. בהחלט היה לברכה זו על מה שתחול: יום הכיפורים הוא הצום הארוך ביותר בשנה ורבים הם המתקשים בו. אינני יודע מתי בדיוק קרה הדבר אך החל משנה מסוימת התחילו חלק מבני-שיחי לענות לאיחוליי בברכת 'צום מועיל', כשנימת גערה עולה בגרונם. כוונתם הייתה ברורה. אם התורה ציוותה על צום, איננו אמורים לאחל שהוא יעבור בקלות; עלינו לחוש בו ולהזדהות איתו, ואם כבר ברצוננו לאחל דבר מה לגביו, הרי שיש לאחל שהוא יועיל לעולמנו הרוחני ויבצע את פעולתו.
אבל לי, כאחד שאיננו מחבב צער או סבל, קשה היה השינוי שנעשה בברכת היום. כמובן לא מצאתי כל פגם בברכת 'צום מועיל', אבל ההתנגדות לאיחולי 'צום קל' שעמדה ברקע צרמה באזניי. האמנם ברצוננו לסבול במהלך צום יום הכיפורים?
מניעת עונג
ממבט ראשון נראה שיש למתנגדים לברכת 'צום קל' על מה לסמוך. הרי בלשון ברורה דיבר הכתוב (ויקרא כג, כז):
"אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם…".
הצום מתואר במקרא כעינוי נפש, ואם כן תכליתו היא לכאורה שנחוש בצער ובסבל שהוא גורם. אך האמנם מטרתנו ביום הזה היא להצטער בעינויים שהתורה גזרה עלינו? מספר הלכות וסוגיות מעידות שכלל לא בטוח שלכך כיוונה התורה.
הבבלי במסכת יומא (עד, ב) שואל שאלה מתבקשת. אם העינוי הוא תכלית היום, ראוי לכאורה שאדם יגרום לעצמו צער בדרכים שונות, כמו ישיבה בקור או בחום. אך התלמוד שולל זאת: "תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו. מה מלאכה – שב ואל תעשה, אף ענוי נפש – שב ואל תעשה". ומסביר ר' מנחם המאירי זאת כך: "רוצה לומר במניעת תענוג ולא בהבאת צער".
לדברי המאירי, תכלית העינוי ביום הכיפורים אינה הבאת צער על האדם. איננו מבקשים את תחושת הסבל, אלא רק משתדלים להימנע מעונג. לכן אנו נמנעים ממאכל ומשתה הגורמים עונג לאדם, אבל אין כל הכרח שנסבול מכך.
אכילה בערב
סוגיה נוספת שממנה ניתן ללמוד על אופיו של הצום היא זו הדנה באכילה בערב יום הכיפורים, בט' בתשרי. הבבלי במסכת ברכות (ח, ב) למד מהפסוקים כי קיימת חובת אכילה בערב יום הכיפורים, עד ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". הסברים שונים ניתנו לחובת זו, ומעניין הוא הסבר הרא"ש (יומא ח, סימן כב):
"כלומר הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה כדי שתוכלו להתענות למחר להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול, כך הקדוש ברוך הוא מכל ימות השנה לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עונותם והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית".
העולה מדברי הרא"ש הוא שחובת האכילה בערב יום הכיפורים הינה לטובת האדם, כדי שיוכל לעמוד בצום המתוכנן לו למחרת, צום הנצרך לשם כפרה. ניכר אפוא לפירושו שמגמת ההלכה היא להקל על האדם את הצום ולא להכביד עליו.
אגב, על בסיס הלכה זו הסיקו רבים מהאחרונים שמעיקר הדין מותר לאדם הסובל מן הצום לקחת כדורים מיוחדים בערב יום הכיפורים כדי להקל עליו את הצום. הרב יעקב ברייש, בשו"ת חלקת יעקב (סימן רטז), שולל את הדעה כאילו יש בדבר משום ביטול מצוות התורה שדברה על עינוי:
"ואי משום שעושה בכוונה בכדי שלא יסבול הרעב, וביום הכיפורים עינוי כתיב… מה בכך? אדרבה, לשון רש"י ביומא פא, ב וז"ל: כלומר התקן עצמך בתשעה כדי שתוכל להתענות בעשרה".
שביתה מהעולם הזה
למדנו אפוא שאין מטרת הצום עינוי וסבל. אם כך הוא, מהי כן תכליתו של הצום? התשובה, כמדומה, מנוסחת ברמב"ם (שביתת עשור א, ד):
"מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה שנאמר תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש זה הצום".
הרמב"ם מגדיר את הצום – עינוי הנפש – כשביתה מאכילה ושתייה. דהיינו, כדברי המאירי דלעיל, אין כאן מעשה אקטיבי של צער הנפש, אלא הימנעות פאסיבית מאכילה ושתייה. בהמשך (הלכה ה) הרמב"ם מצרף לגדר זה את שאר האיסורים – רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. גם מהם האדם מצווה לשבות.
רעיון זה, של שביתה מחמשת ה"עינויים", מלמד שככל הנראה תכלית הצום היא לא העינוי לכשעצמו, אלא ניתוק האדם מצרכי העולם הזה ועניינים הנוגעים לו והקדשתו לעניינים רוחניים גבוהים. בדומה לשבת, בה האדם שובת ממלאכה כדי לפנות את עצמו למשמעויות העמוקות של יום זה, כך ביום הכיפורים אדם שובת, בנוסף ממלאכה, גם מצרכיו הגופניים וכך הוא מקדיש את כל כולו למדרגות רוחניות גבוהות המאפיינות את היום.
האם לאור כל המקורות הללו ברכת 'צום קל' היא לגיטימית? בהחלט כן. מסתבר שאין שום עניין לסבול בצום ואדרבה, יש עניין שהוא יעבור עלינו בשלום ונוכל להקדיש עצמנו לערכים הגבוהים שיום זה מגלם. ואולם, מנגד, גם ברכת 'צום מועיל' הרווחת היא יפה ומשרתת את מטרות היום הקדוש. לכן נראה לי לשלב את השתיים ולהמציא איחול חדש לקראת היום הקדוש, לברך כאחד 'צום קל ומועיל'.
תשע"ה
