רמזים

בתקופת השואה קיבל ויקטור פראנקל אשרת כניסה לארה"ב. הוא מהסס ומתלבט כיוון שהוא לא רוצה לעזוב את הוריו באירופה העולה בלהבות. באותו בוקר שבו הוא מקבל את הויזה הנכספת, אביו מוצא שבר מלוח שיש של עשרת הדברות מבית הכנסת שנשרף. על השבר אותיות מהדיבר של כיבוד הורים. הוא רואה זאת ומחליט להישאר.
באושוויץ הוא נדרש להחליף בגדים וכך הוא מאבד את כתב היד של ספרו "הרופא והנפש" המוחבא בכיס מעילו. כאשר הוא לובש את "מעיל" הסחבה החדש שקיבל מהנאצים, הוא מוצא בכיס דף ובו פרשת קריאת שמע. "כלום לא הייתי צריך לראות ב'מקרה' זה אתגר לחיות את מחשבותי – תחת להעלותן רק על הנייר?"… כך יספר בחלוף השנים לפרופ' דוד גוטמן.
כשהגיע הרב יעקב בידרמן ב1981 לאוסטריה כשליח חב"ד, הוא מתחיל לקבל צ'קים של תרומה מהפסיכיאטר הבינלאומי… התעלומה נפתרה שנים לאחר מכן כשאישה מבוגרת מבקשת לדבר עם בידרמן באמרה "אתה חושב שאתה השליח הראשון פה? אני מילאתי שליחות של הרבי בוינה כבר לפני שנים רבות"… היא מספרת לו כי הרבי מליובאוויטש ביקש ממנה שכאשר היא מגיעה לאוסטריה תמסור בשמו לפראנקל "שלא יתייאש, שיהיה חזק, ולא יבוש מפני המלעיגים, שימשיך בדרכו ועוד יצליח ויחווה פריצת דרך". כשהגיעה למרפאה נאמר לה שזה כבר תקופה שהוא אינו מגיע, הוא סגור בביתו. היא הולכת לביתו ואומרת לו שיש לה מסר מהרב שניאורסון מניו יורק. כשהוא שומע את הדברים הוא פורץ בבכי נרגש, ומראה לה מסמכי הגירה לאוסטרליה, כי הוא כבר לא עומד ביחס המבזה שהוא מקבל על שיטתו והוא חשב לוותר על הכל…
הוא מחליט להישאר, ולהמשיך להפיץ את משנתו.
בידרמן מחליט לברר את הסיפור. הוא מתקשר לפראנקל שאז כבר חצה את התשעים, ושואל אותו אם השם של הרבי אומר לו משהו, והוא נענה בקול נרגש "בוודאי. ברגע מאד קריטי הוא עזר לי, אני חייב לו רבות"
שבר שיש, פתק בכיס, ומסר לא צפוי, הם "רמזים" שהיתה להם משמעות בחייו של פראנקל המחפש משמעות, שהשבוע יחול יום פטירתו. מי יודע בכמה רמזים מוקף האדם, ואין לו אלא להתבונן בהם ולבקש את משמעותם…
ובימים של קיטוב ושיסוע, תזכורת קטנה מתוך דבריו שלו:
"שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם הוא אוהב אותו".
ראה תש"פ