הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)עבור מדינת ישראל, הזירה הבינלאומית היא מורכבת מאוד כבר מיומה הראשון. יחסי עם ישראל והעמים שונים במהותם מהיחסים שבין אומות אחרות. אולם, זה לא דבר חדש. המורכבות הזו מלווה את ישראל מאז עלותה על במת ההיסטוריה. ההצטרפות של מדינות העולם להכרה במדינה פלסטינית וליוזמות בידוד של ישראל מוצגת לעיתים כמשהו חדש, וכאירוע שלא ידענו דוגמתו, אך בפועל אין בכך חידוש.
מדינת ישראל ידעה תקופות של בידוד מדיני כבר בשנותיה הראשונות, וחוותה זאת שוב ושוב בכל פעם שמדינות שונות ביקשו לכפות עליה מהלכים התואמים את האינטרסים שלהן. הכלי המרכזי לכך היה שימוש באיום הבידוד. ליוזמות להכרה במדינה פלסטינית יש משקל הצהרתי בלבד, ללא כל יכולת ממשית לכפות הקמתה על מדינת ישראל.
בעבר, התקופות שבהן אותן מדינות חיבקו את ישראל היו דווקא כשהיא הייתה מוכה וחבולה, או כשהתנהלה לפי תכתיביהן – בין אם בדרישות מפורשות ובין אם בהיענות לציפיות מרומזות. פעמים רבות הדבר התרחש בניגוד לאינטרס הביטחוני של ישראל ועל חשבון ביטחון אזרחיה, ששילמו על כך מחיר כבד. גם כיום, כניעה לתכתיבים עשויה לזכות את ישראל ביחס אוהד מיידי, אך במחיר של סכנה קיומית ממשית.
גם מהלך החרם של ה-BDS איננו חדש, אף שהיקפו התרחב מאוד מהרגע הראשון שמדינת ישראל יצאה למלחמה הצודקת מכל בעקבות המתקפה הנפשעת שעברה בשמחת תורה תשפ"ד.
מי שתולה את גורל היחסים הבינלאומיים בישראל עצמה או במערך ההסברה שלה, מתעלם מכך שמדינות רבות פועלות בעיקר מתוך אינטרסים פנימיים – בין היתר שינויים דמוגרפיים שנובעים מהגירה מוסלמית והשלכותיה הפוליטיות האלקטורלית. עם זאת, ישנם ב"ה הבדלים מהותיים בין אז להיום, שחשוב להביא אותם בחשבון.
כיום ארצות הברית ניצבת באופן יציב לצידה של ישראל, כמעצמה החזקה בעולם, ומעניקה לה גיבוי מלא בזירה המדינית והביטחונית, ובמקביל ישראל זוכה לשיתופי פעולה איתה שלא היו קיימים בעבר, למשל במאבק מול איראן. שלא כבעבר, התלות שלה באספקה קריטית ממדינות אחרות פחתה מאוד, והיא מפתחת חלופות רבות בעצמה.
הישגי הלחימה יוצאי הדופן בשנתיים האחרונות מציבים את ישראל כבעלת עוצמה צבאית בינלאומית וחוט שדרה המאפשר לה לפעול בעוצמה ותעוזה בהתאם לאינטרסים הריבוניים שלה, והוכיחה שאינה נכנעת לתכתיבים.
מעבר לכך, למדינות המבקשות כיום לבודד את מדינת ישראל ולהטיל עליה חרם, יש גם מה להפסיד, שכן בידוד עלול לפגוע בהן לא פחות. ב"ה מדינת ישראל היא כיום מעצמה טכנולוגית עולמית ומרכז לפיתוח מוצרים חיוניים בתחומי ביטחון, רפואה, חקלאות, סייבר, בינה מלאכותית, תחבורה אוטונומית ועוד. רבות מהטכנולוגיות החיוניות הללו נרכשות מחברות ישראליות, והעולם המערבי כולו תלוי בהן.
אסטרטגיית המענה למצב הבינלאומי אינה יכולה להתבסס על התקרבנות והתמסכנות, כאילו אנו נפגענו ורק מגיבים. עם ישראל נתפס בעולם כמעצמה גרעינית, והעולם אינו מקבל את הצגתו כעם חלש ופגוע. מרבית המדינות המעורבות הן מדינות נוצריות המחוברות לתנ"ך, ועל כן המסר שלנו חייב להיות שונה: ברוח התנ"ך, מגילת העצמאות, ובדומה לדברי מנהיגינו בעבר – בן־גוריון, גולדה ובגין – עלינו להזכיר שאנו העם היהודי, עתיק ומיוחד, המוסרי ביותר עלי אדמות.
עם זה הוגלה בכוח מארצו ההיסטורית והייחודית, ולאחר אלפיים שנות גלות ופיזור שב אליה כדי להקים בה את ביתו הלאומי העצמאי, כריבון בעל עוצמה. איננו עוד בני חסות, ועמי העולם אינם יודעים לנהל את עניינינו טוב מאיתנו. מי שפוגע בנו, יש לנו הזכות – כמו לכל מדינה ריבונית – לפגוע בו באופן שירתיע גם אחרים לעתיד, במידה ובזמן שנמצא לנכון. לעולם כדאי לכבד זאת, להימנע מהתערבות, ולא להתיימר להטיף לנו מוסר בצביעות. כך יוכל העולם להתברך בתרומה הייחודית שלנו, ואנו נוכל להתברך ממנו.
נמליץ להם גם לקרוא את פסוקי שירת האזינו, העוסקים בין היתר בבחירת עם ישראל, ייחודו ומקומו במשפחת העמים, וברמיזה לחג הסוכות: "כִּי חֵלֶק ד' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ט), – "מכל האומות לקחן לחלקו" (חזקוני שם). וזאת משום ש"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן" (שם פס' י) "אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו – מה שלא עשו ישמעאל ויושבי הר שעיר. וכו' אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה: היאך נצא למדברות מקום ציה ושממה?! כענין שנאמר" 'לכתך אחרי במדבר'" (רש"י שם).
ועל כן, יש בעם ישראל גם ממדים ייחודיים שעליו לשמור עליהם, ללא התערבות זרים: "ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (שם פס' יב), "כך רוצה גם ד' להנחות את עמו "בדד", כשהוא מבודד מכל השאר, על מנת להעלות אותו אל מרומי ייעודו" (רש"ר הירש שם).
במדבר הקיף הקב"ה את עמו ב'ענני כבוד' לשמירה ולהגנה: "יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (שם פס' י), "שם סיבבם והקיפם בעננים וכו'" (רש"י שם). לזכר ענני הכבוד הללו, נצטווינו לשבת בסוכות: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו'. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וגו'" (ויקרא כג מב). "כי בסכות הושבתי" – ענני כבוד" (רש"י שם, וגמ' יש דעה שהיו סוכות ממש).
לכן, בחג הסוכות אנו עוסקים ביחסים שבין ישראל לעמים. ב-70 הפרים שמוקרבים בו כנגד 70 אומות העולם (סוכה נה ב), בהפטרת החג אנו קוראים על הנבואה שתתרחש לעתיד לבוא, שבה כל העמים יעלו לבית המקדש מדי שנה בימי חג הסוכות (זכריה יד).
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
