הרב ד"ר משה רט
אילו היה אדם בן זמננו חוזר אחורה בזמן, היה משועשע לראות באיזה כובד ראש מתייחסים חכמי אותם הדורות לתיאוריות שונות, ורואים בהן אמת בלתי מעורערת, למרות שבזמננו הללו כבר הופרכו לחלוטין. קחו למשל את תאוריית הגלגלים, לפיה גרמי השמיים קבועים בגלגלים שקופים המקיפים את כדור הארץ: תאוריה זו שלטה בכיפה מזמנו של אפלטון ועד ראשית המאה ה-17; היא נתמכה היטב על ידי התצפיות האסטרונומיות, אפשרה ניבויים של מצבי הכוכבים בעתיד, ולמרות שהיו קיימים חילוקי דעות שונים לגבי מספר הגלגלים המדויק, איש לא פקפק בעצם קיומם, ומי שהיה עושה זאת היה נחשב לבור חסר השכלה. למרות כל זאת, אנו יודעים כיום שתאוריית הגלגלים לא היתה סתם בלתי-מדויקת – היא היתה שגויה לחלוטין; אין שום גלגל בשמים, וכדור הארץ כלל אינו במרכז היקום.
תחושה דומה של שעשוע אני חש לעתים כלפי כמה מהתאוריות בנות זמננו, שמדענים חמורי סבר מציגים כאמת מוחלטת ומוכחת ללא ספק. מדובר בעיקר בתאוריות העוסקות בהשערות לגבי העבר הרחוק, גיל היקום והעולם, התפתחות המינים וכדומה, אשר הצד השווה להם הוא שכמו הגלגלים – איש לא ראה את אותם דברים מעולם. אנשים רואים את ההווה, ומספרים לפיו סיפורים על העבר, אבל אלה השערות בלבד. אולי נכונות, ואולי לא.
קראתי היום טור של רב ידוע, ש"עושה סדר בבריאת העולם", ומתאר את השלבים השונים בהיסטוריה של היקום כפי שמקובל היום במדע: לפני 13.8 מיליארד שנים נברא היקום, ולפני 4.6 מיליארד שנים הופיע כדור הארץ, ולפני 3.8 הפרוקריוטים ו-1.8 מיליארד שנים אחר כך האיקריוטים, וכן הלאה… כאילו צפה מישהו בכל אותם אירועים ורשם בפירוט את משך זמנם, וכאילו מדובר בעובדות מוצקות, ולא בהשערות המתבססות על ההווה ומשליכות ממנו על העבר.
דתיים המטילים ספק בתאוריות הללו, מואשמים תמיד שהם עושים זאת מתוך רצונם להגן על תפיסה פשטנית של התורה. אבל זה ממש לא העניין. לא צריך להיות דתי כדי להיות ספקן כלפי סיפורים על עבר רחוק כל כך, שאיש לא ראה מעולם. אולי המציאות אז היתה שונה לגמרי? כדאי לקחת בערבון מוגבל תאוריות מעין אלה, אם איננו רוצים שהדורות הבאים יצחקו עלינו.
(נח תש"פ)