ההפגנות והקלפי
"מחליפים שלטון בקלפי לא בשום דרך אחרת", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך ביקור שערך ביום שלישי בחמ"ל פיקוד העורף. נראה ששכח, או חשב שאזרחי ישראל שכחו, את ההפגנות שהוא כיכב בהן, בכיכר ציון בירושלים, בזמן שהיה באופוזיציה. כאילו בא לשם לומר תהילים, ולא כחלק מהמאמץ להפיל את השלטון של אז. אבל זה בקטנה. נתניהו טוען היום כי ארגוני השמאל הם מממנים את ההפגנות הסוערות של הימים האלה. רה"מ הוסיף: " יש תופעות מוזרות שם (בהפגנות) מעבר להסתה הבלתי פוסקת נגדי ונגד רעייתי וקריאות לרצח שלא מדווחות בכלל. זה דבר פוליטי עם תופעות הזויות". מה שנכון. אבל אף מילה על הכאב האמיתי שמרגישים (לפחות חלק מהמפגינים) אלה איבדו את מטה לחמם או מודאגים מדברים חמורים אחרים שבאוויר. "חרטה" התבטא השר צחי הנגבי על צעקת המפגינים (והתנצל אחר כך), ויאיר (הבן, נתניהו) אמר השבוע בריאיון רדיו עם פתחי וזמרי בגלי ישראל כי לפעמים הוא מראה לאביו קטעים מההפגנות, עם ה'חייזרים', "וזה מבדר אותו" ולדבריו גם נותן לו כוח. אני לא בטוח שיש הרבה אנשים שהיו עומדים בלחצים בפניהם עומד ראש הממשלה נתניהו השכם והערב, ועליהם נוספים הלחצים מצד המפגינים והביקורת הנוקבת הבלתי פוסקת נגדו כמעט בכל ערוצי המדיה. אדם נורמלי במצבו היה מניח את המפתחות ונותן לצאן לנסות להסתדר בלעדיו, העיקר- תעזבו אותי יא חתיכת עם קשה עורף וכפוי טובה. אבל לא ביבי. אולי בגלל ההערכה שלו שעדיף לו להגיע למשפט בינואר מעמדת הכוח שבידיו, אבל גם בגלל האופי שלו. אופי, אופי, מר נתניהו, אבל קצת אמפטיה כלפיי אלה שכל כך סובלים בחודשים האחרונים מחוסר ודאות כלכלית ומעתיד לוט בערפל, זה דבר אנושי, מתבקש, לא יפגע ב"גבריות" שלך. פקח קצת את העיניים, האוזניים והלב.
ומי לא בא. להפגין
אם לסמוך על דיווחי התקשורת, מספר הישראלים היוצאים בימים אלה להפגין, הולך וגדל. יש שיאמרו שהתקשורת מלבה ומסיתה (ויש לא מעט בטענה זו), אבל היא בטח לא מוציאה בכוח את המפגינים מביתם. עובדה, יש לא מעטים שנשארים ספונים בביתם, ואת הקיטור שלהם מוציאים בשיחות הסלון. כן, רבים כאלה גם בציבור הדתי-לאומי. חלקו היה פעיל מאוד בהפגנות נגד הנסיגות השונות, אבל לאורך השנים, בענייני חברה, בענייני הפנים של המדינה, רובו של הציבור הדתי בחר ובוחר ב'שב ואל תעשה'. אתה יכול להיות חסיד נלהב של ביבי על יכולת הנהגתו, כישוריו וכדומה, על תרומתו העצומה לביטחון המדינה ושגשוגה, אבל גם עיוור וחרש במאה אחוז מוגבלות אינו יכול שלא לחוש היום כי רוח רעה משתלטת על המדינה. רוח של הסתה, כן, גם מבלפור. כמובן, גם נגד בלפור, וזה לא משנה כרגע 'מי התחיל'. ההרגשה היא שנחצו הקווים האדומים, ואותה אחדות בעם שכה חיונית, מתרחקת. ולכך, כמובן, השלכות רבות. הפרשן בן דרור ימיני קרא השבוע ב'ידיעות אחרונות' לציבור הדתי לאומי, המאופיין ככזה שענייני מוסר ציבורי חשובים לו, שייצא להשתתף בהפגנות. לא קשה להבין את אלה שלא יוצאים להפגין, למרות שגם הבטן שלהם מתהפכת. השתלטותה של קבוצת בלגניסטים, מיעוטם אנרכיסטים, שמחוללת בלגנים, כמו גם אחרים שהפכו את ההפגנות החברתיות להפגנות 'ביבי הביתה', 'ביבי לכלא', בהחלט לא נותנות סיבה לבוא ולהפגין כ'צו השעה. ובכל זאת, גם בכלים אחרים שיש למנהיגי הציונות הדתית, על רבניהם ומכובדים אחרים, הנושא הזה של מוסר וחברה בקושי נשמע, בקושי נשמעת דרישה להפקת לקחים אישית, כלום. ריבונות, ריבונות, ריבונות, זה מה שמעניין. לו אני מטה החמ"ד, הייתי מקדיש את הלימודים בחודש אלול לכיצד צריכה חברה להתנהל, כיצד צריכים מנהיגים להתנהג. אבל אני לא שם.
**
יקרעו את החבל?
על פניו, סוגיית התקציב, חד-שנתי או דו-שנתי מוסיפה לאיים, נכון להיום, יום שלישי (בו הגיליון יורד לדפוס), על שלמות הקואליציה. נתניהו דורש את אישורו המיידי של תקציב חד-שנתי ל-2020 בלבד – כדי להשאיר לעצמו אפשרות לפרק את הממשלה בתחילת השנה הבאה. גנץ, לעומתו, דורש את אישורו של תקציב דו־שנתי לשנים 2020-2021 – כדי למנוע מנתניהו את האפשרות לפרק את הממשלה בתחילת השנה הבאה. כמה שיספרו לנו ששיקולים תקציביים עניינים עומדים ברומו של הוויכוח- אל תאמינו. הכל חרטה, הכל כיסאולוגיה, בלי לזלזל ח"ו בכך. אבל זו האמת, גם היא לא נוחה לתדמית.. כך או כך, ליצמן וגפני (ופחות דרעי) עושים באמת מאמצים להביא את שני הבניימינים להבנות. ליצמן וגפני (בנפרד) נפגשו השבוע עם גנץ, ויצאו כפי שנכנסו. נכון לעכשיו הוא עומד על שלו, תוך שמבהיר שבחירות עכשיו הן קטסטרופה למדינה. (ואנחנו נוסיף: גם לכחול-לבן, אם נאמין לסקרים). הסיעות החרדיות, מצידן, הבהירו השבוע לראש הממשלה, כי עולם הישיבות סובל ממחנק תקציבי נורא וכי אם לא יעביר תקציב עכשיו, או שתימצא הדרך להעביר את הכסף לישיבות, שלא יבנה עליהם כחלק מה"גוש" שלו בבחירות הקרובות. תשאלו, הם באמת עשויים/עלולים ללכת עם כחול-לבן ושותפותיה הפוטנציאליים, במקרה של בחירות? מקורבים שם משיבים שאין צ'אנס. הם רק מכירים את ביבי שכשהוא נלחץ על באמת, הוא ימצא את הסולם לרדת מהעץ ולא ילך לבחירות עכשיו. אגב, אריה דרעי נמנע מלהצטרף ליוזמה של יהדות התורה. דרעי ביביסט יותר מביבי.
**
אומן לא מחכה לנו
שעה שאנחנו מברכים או תוקפים את החלטת הממשלה לאשר לכ-15 אלף בחורי ישיבה מארה"ב להגיע לישראל לשנה"ל שנפתחת בקרוב, (מחשש להידבקויות בקורונה, כמובן), כמעט שלא מדברים על רבבות ישראלים הנוהגים מדי שנה לטוס לאומן לחגים. שלטונות המדינה שם כבר הודיעו לפני כמה שבועות כי ייאסרו על כניסת ישראלים לאומן, מחשש שידביקו או יידבקו בקורונה. סביר שהנחייה זו תצמצם מאוד את מספר חסידי ר' נחמן שייצאו לשם, בטח כשיש מגבלות גם על היציאה, אבל תסמכו על רבים וטובים שם, שיפעילו את "הבה נתחכמה לו" וימצאו את הדרך היצירתית להגיע לשם. תנא דמסייע להנחה זו אפשר למצוא בדברי ח"כ משה אבוטבול (ש"ס) שאמר בוועדת הקורונה ביום שלישי: "במקום שאנחנו נאמץ זמן לריב עם כל מיני קבוצות, נצטרך לבקש מהמדינה שתעמיד מדריכים שיסבירו לכל אלה שיוצאים איך להישמר כדי לאפשר להם את זה. אנשים שרגילים במשך עשרות שנים, שלא היו יכולים להיכנס לשערי אוקראינה ונכנסנו בדרכונים מזויפים כדי להתפלל אצל נחמן מאומן, יעשו כל מיני תרגילים כדי להיכנס בצורה עמוקה". באוגוסט אשתקד טסו מישראל לאומן קרוב ל-61 אלף ישראלים להתפלל בחצרו של ר' נחמן. שמים פתוחים, שמים סגורים, כמה אלפים טובים בטוח יטוסו גם השנה, למרות הכל. לפחות שמי שצריך יבדוק אותם בצאתם, ועל אחת כמה וכמה, בבואם. כולל בידוד כדבעי. כיוון שחברים אלה הם חלק אינהרנטי מהחברה הישראלית, ואנו פוגשים בהם מדי יום בסופר ובאוטובוס, חשוב לפחות שבעניין הבדיקות וההנחיות לגביהם, נהיה ערוכים וקשוחים. אפילו הרבה יותר מאשר עם בחורי הישיבות שיגיעו מחו"ל ויסתגרו להם בקפסולות בישיבות בהן ילמדו.
*
ואם לא עכשיו, מתי
ריבונות. זוכרים? 1 ביולי, זוכרים? כי "נושא הריבונות נמצא בוושינגטון. הוא עדיין לא ירד מהפרק, האפשרות עדיין קיימת", אמר נתניהו בישיבת סיעת הליכוד בשבוע שעבר. הקול הגיע עד וושינגטון, שם הגיב גורם בכיר ל'כאן חדשות' כי עדיין לא נתקבלה החלטה סופית באשר ליישום "עסקת המאה". ולא הזכיר במילה את הבחירות לנשיאות שם בנובמבר הקרוב, שלך תהמר מה יהיו תוצאותיהן. יו"ר מועצת יש"ע דויד אלחייני לא התאפק, והגיב: "אדוני ראש הממשלה, מי שהבטיח שוב ושוב להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה, שומרון ובקעת הירדן לא נמצא בוושינגטון, אלא בירושלים. זאת החלטה שלך בלבד ועליך לעשות זאת. קיים את הבטחתך והחל את הריבונות הישראלית באזור בהקדם". הימור שלנו: זה לא יקרה בקרוב.
נישואין אזרחיים?
סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הנישואין בישראל (מופיע בהרחבה בגיליון זה) חושף 'בשרוה התחתונה' שפחות זוגות ישראלים יהודים נישאים ברבנות. הסיבות לכך שרבים מעדיפים שלא לדרוך במדרגות הרבנות, חרף השיפור העצום שנעשה שם בכל הקשור להרשמת זוגות והיחס אליהם, כבר נתונות לפרשנות, אבל הנתון מעלה שוב את הדיון האם יש לאפשר מסלול רישום נישואין לזוגות שלא רוצים את הרבנות. יש גם רבנים לא מעטים שלא חוששים מאפשרות כזו, בטח לכאלה שאינם יכולים להינשא כדת משה וישראל (למשל כהן ואלמנה), שלפחות נדע. בנאמני תורה ועבודה הגיבו לסקר: "בהיעדר פתרון בחוק, דוחקת המדינה בזוגות הנישאים לצאת את גבולות המדינה כדי להינשא לפי דין זר, או לחילופין להתנהל במשק בית משותף ללא נישואין. בנוסף, חוסר הבחירה מביא להמאסת מוסד הנישואין כדת משה וישראל. אנו מאמינים כי דווקא הסדרה של מסלול רישום נישואין מחוץ לרבנות הוא שיביא לחיזוק מוסד הנישואין ואף להגברת מספר הבוחרים להינשא מרצונם כדת משה וישראל".
(עקב תש"פ)
