הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)עד מגפת הקורונה האנושות ניהלה את העולם ביד רמה. הטכנולוגיה והמדע הגיעו להישגים כבירים. למראית עין נדמה היה שהאדם הוא השליט הבלעדי וכל יכול בעולם. ככל שהתגברה תודעת עוצמתו של האדם כך פחתה ההכרה בהשפעה האלוקית בעולם ועל היותה גורם מכריע להצלחת האנושות. פחות הזכירו את שם ד' ביחס להצלחה, עד כדי התעלמות. במידה מסויימת ככל שגדלה ההצלחה האנושית כך גברה ההתעלמות. מבחינה מסויימת ההתעלמות מנוכחותו של הקב"ה ומהשפעתו על העולם ועל הצלחת האדם חמורה מכפירה אתאיסטית או אגנוסטית. שכן ה'כפירה' מנהלת, באופן נסתר, סוג של דיאלוג עם קיומו של הקב"ה, גם אם בדרך השלילה. ההתעלמות מוחקת את הנושא מסדר היום, לחלוטין.
וירוס הקורונה המקרוסקופי, והבלתי נראה, החזיר את האנושות לפרופורציות. הוא השבית מערכות שלמות שעליהן היתה גאוות האנושות. זו מצאה את עצמה במגננה ובחוסר אונים מולו. המשבר אילץ את האנושות להכיר בכך שהאדם הוא לא באמת כל יכול. שהוא תלוי בדברים קטנים שהם גדולים ממנו ואינם בשליטתו, וזקוק לחסדי שמים.
בדברי משה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל ישנה ציפייה להצלחתו של עם ישראל ולצד זה אזהרה; בהצלחה המבורכת יש גם סיכונים: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך יִרְבְּיֻן וכסף וזהב יִרְבֶּה לך, וכל אשר לך יִרְבֶּה. וְרָם לבבך ושכחת את ד' א-להיך" (דברים ח יא- יד).
הכתוב מתאר הצלחה ורווחה כלכלית גדולה: שובע ורווחה – משפע של יבול, ריבוי נכסים ותשתיות מרווחות – 'בתים טובים תבנה'. אולם: "בניינים ומיטלטלים משקפים פעילות יצרנית, והם עלולים להביא לידי זחיחות הדעת. שהרי רוחו של אדם נוחה מעצמו, כאשר הוא רואה את מעשה ידיו" (רש"ר הירש שם). וכן הוא מציין ריבוי צאן ובקר, ושגשוג כלכלי – 'וכסף וזהב ירבה לך'. "וכל אשר לך ירבה – 'עניני תענוגי בני האדם' (העמק דבר שם) חיי נוחות ואיכות חיים. כל אלה עלולים להביא לגבהות הלב ולגאווה– 'ורם לבבך' ליחס את ההצלחה לעצמך; לכשרונך לתושייתך ולמאמציך, ו'לשכוח' את הקב"ה: "אכן גאווה איננה מביאה לידי שכחת ד' אלא היא עצמה תחילת שכחת ד'" (רש"ר הירש שם). ה'שכחה' היא סוג של התעלמות. "ואמרת בלבבך כֹּחִי וְעֹצֶם ידי עשה לי את הַחַיִל הזה! וזכרת את ד' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (שם פס' יז-יח), התעלמות מהסיוע האלוקי להצלחה מה'נותן לך כח לעשות חיל'. "שבהתבונן האדם כי החיים הטבעיים וכל מסיבותיהם, הכל ערוכים מאת ד' ית' לתכלית הנשגב של השלמות האנושית, הנה יותר יכיר את קונו כשמספיק לו צרכיו בדברים טבעיים, שצריך ע"ז השתדלות רבה מצדו בחכמה ובדעת ובכח גופני ונפשי… ע"כ אמר 'ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי'. ובציורך בהבנה אמתית כמה כח וכמה עוצם יד צריך עד כדי לבוא לידי חיל זה, ולכל תנועה קלה עזרת ד' דרושה, אז עי"ז ימשך מה שאמר 'וזכרת את ד' א-לקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'" (עין איה ברכות י ב, אות קמג).
האנושות נדרשת לפעול כדי לשכלל את העולם ולפתח אותו. היא חייבת להכיר ביכולת האדירות שיש בידה לקדם ולשנות. אולם עליה להכיר את מגבלותיה ולדעת שההצלחה אינה תלויה רק במעשי אנוש. שיש מרכיבים בהצלחה שאינם תלויים בו. על כן בד בבד עם העשייה האנושית המדוייקת והמרובה היא נושאת עיניה בענווה לשמים, בתפילה לקב"ה להצלחה.
(עקב תש"פ)
