הקרב על התודעה בצדקת הדרך

פרשתנו פותחת בפטירתה של שרה ובקניית שדה המכפלה שבחברון לקבורת שרה והאבות. אברהם מתעקש לקנות את השדה מעפרון ולא לקבל אותו במתנה, כדי ליצור אליו את הזיקה החזקה ביותר האפשרית. לו ולזרעו.
קנין שדה עפרון שבפרשתינו הוא גורם מזמן, לדון לעומק במשמעות של דברי חכמים, שקשרו בין שלושת המקומות בארץ ישראל שנקנו ע"י אבותינו: ירושלים, שכם וחברון.
"אמר רב יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות ש'אין אומות העולם יכולין להונות את ישראל' לומר: "גזולים הן בידכם!" ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף" (בר"ר עט ז).
דיון זה מקבל משנה תוקף בימים אלה כאשר אנו נמצאים בעיצומה של מערכה על התודעה, למי שייכת הארץ. מערכה שבה האמת ההיסטורית מנסה להתמודד מול תעמולה, נרטיבים, הכחשה ושכתוב ההסטוריה. במערכה שבה לרטוריקה ולסמנטיקה יש משמעות מכרעת.
כבר דייקו רבים בלשונו של המדרש, שהעובדה שאוה"ע אינם יכולים לטעון ששלושת המקומות הללו "גזולים הם בידינו", אינה ערובה לכך שהם אכן לא יטענו כך! ולו משום הסיבה הפשוטה שביום מן הימים עשוי להיות להם אינטרס בשליטה במקומות אלה, והתעמולה שלהם תבקש לבסס זאת על טענות הסטוריות כביכול. ועל כן שום אמת הסטורית אובייקטיבית שבעולם לא תמנע מהם לשכתב את ההסטוריה ולטעון ש"היא גזולה בידינו". (דוגמה טריה לכך קיבלנו לאחרונה מ'החלטת' ארגון אונסקו של האו"ם שקבר רחל ומערת המכפלה הם אתרים פלשתינים). תעמולה יודעת לגייס לטובתה חצאי אמיתות ולעיתים אף 'לברוא עובדות' שלא היו ולא נבראו או להכחיש את המציאות כדי לבסס את הנרטיב שלה.
ככל שמדובר על זיקה שהביסוס ההסטורי שלה הוא בעבר הרחוק, וככל שעבר זמן ארוך מאז, כך מלאכת שכתוב ההסטוריה, הכחשת העובדות והמצאת הנרטיבים של התועמלנים נעשית קלה יותר.
המדרש בא לציין בראש ובראשונה את המדרג של הזיקה לשלושת המקומות בזכות הקניין. ורק לאחר מכן, כתוצאה ישירה מכך, להוות ביסוס לזיקה למקום ולארץ כנגד אלה שעתידים לערער על כך בעתיד.
הביסוס הוא בעיקר כלפי פנים. לחיזוק האמונה של עם ישראל בזכותו ובצדקת דרכו. הוא נחוץ במיוחד בימים שמי מאומות העולם יטענו כלפיו שהארץ גזולה היא בידיו, ויהיו כאלה שהתעמולה של הצד שכנגד תערער את אמונתם בזכותם ובצדקת דרכם.
כך גם יש להבין את דברי המדרש: "'כח מעשיו הגיד לעמו וגו'. מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון, וכו', ש'לא יהיו מונין את ישראל' ואומרין להם: 'הלא אומה של בזוזים אתם!' וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, וכו'. העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו!". (בר"ר א ב).
הרב חרל"פ זצ"ל דייק מהפסוק שהלימוד הוא "כח מעשיו הגיד לעמו", לא לאומות העולם! אם עם ישראל יבין את זכותו על הארץ מכח הנתינה האלקית, אזי היא לא תתערער מתעמולת האוייבים.
הביסוס על הקניין בכסף הוא גם כלפי עמים ניטרליים, שוחרי אמת, שעתידים לשמוע את שני הצדדים ולשפוט באיזה מביניהם הם מצודדים.
אומנות ההסברה אמורה להתמודד עם התעמולה. היא חשובה ביותר. יש ערך גדול בפרסום האמת ההסטורית. במיוחד בימים שבהם מתנהל קרב על התודעה. זו אינה מלאכה קלה. קשה להתמודד עם תעמולה. גם כאשר המציאות והאמת ההסטורית סותרות אותה באופן חד משמעי. יש להתמודד עם התעמולה השקרית בחכמה ובתחבולות. צריך להתמודד עם הנרטיב של אויבינו על הזיקה לארץ ישראל ולהביא הוכחות שהנרטיב שלהם מבוסס על שקרים ומשולל כל יסוד במציאות ובאמת ההסטורית. אולם המחשבה שבכך נשכנע את אויבינו היא מגוחכת וגובלת בנאיביות. גם אם היא תצליח להוכיח בכלים הסטוריים, רוב הסיכויים שהצד שכנגד לא יטוש את הנרטיב שאימץ במאמצים רבים ויודה על האמת.
(חיי שרה תשע"ו)