מערכת שבתוןתדמיתנו בגויים
ד"ר אורי אדלמן
בכנס מדעי בינלאומי בבירוביג'אן, שברוסיה, שעסק בקשר שבין דתות ואמונות והשפעתם על דו-קיום בין עמים וקבוצות אתניות, (במזרח רוסיה לבדה מצויים למעלה ממאתיים עמים שונים), ניסו משתתפים אחדים להעמיד לי, כנציג הישראלי היחיד בכנס, אתגרים ומשוכות.
אחת מעניינת במיוחד טענה כי היתר פיקוח נפש הדוחה שבת, מיועד רק ליהודים כשרים המדקדקים בקיום מצוות. אם עסקינן בנוכרי הנתון בסכנה, אין הדת היהודית מאפשרת להצילו ומותירים אותו להיאבק בגורלו בכוחות עצמו. יתרה מזאת, אפילו יהודי מבטן ומלידה לא יזכה לעזרה בשבת, אם אינו נמנה על ציבור שומרי המצוות.
בעזרת חבר הצטיידתי בקטע מצולם מהִלכות שבת (סימן שכ"ט, משנה ברורה מהדורת דרשו), שבמקום שאיבה קיימת בו ויש חשש לסכנה פיזית, מן הדין להציל גם נוכרי שכן סירוב לעשות כן יכול להתפרסם בעולם ולהבאיש את שם ישראל. הרב משה פינשטין מוסיף (בשאלות ותשובות, אגרות משה אורח חיים, חלק ד' סימן ע"ט), שבדומה לרופא שנזדמן לו מקרה פיקוח נפש של נוכרי, חייב לטפל בו מחמת סכנת נפשות לישראל.
מצויד במידע סיפרתי לבעל הפלוגתא שניסה להנמיך את קומת היהדות – שאילו נאלצתי לירות באויב אכזר אשר ניסה ליטול את חיי ביום טוב, כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים לפני עשורים אחדים והוא נפל פצוע חסר אונים לרגלי – הייתי נוקט כל האמצעים שעומדים לרשותי כדי להציל את חייו. מסרתי לו כמובן את הסימוכין מהלכות שבת, מבלי להיכנס להסברים ולסיבות שבגינן הגיעו רבותינו למסקנה שהצגתי.
ולא נתקררה דעתי עד שעמדתי והקראתי באזני השומעים מסכת נבחרת של פסוקים המהווים ראיות מתוך מאמרי בספר הכנס, המעידים על שאיפות עם ישראל לשלום ולאחווה בין העמים, לאמור: ביהדות נמנה השלום על עיקרי יסודותיה ככתוב: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"(תהלים, ל"ד-ט"ו). חייבים לבקשו עם אוהבים ולרדוף אותו עם שונאים. במסכת ברכות (י"ז-א') מצינו, "שואלים בשלום הגויים מפני דרכי שלום." ובפרקי אבות (ד'-כ) נאמר: הְֶוֵי מקדים בשלום לכל אדם." השלום אף נמנה על אחד משמותיו של בורא עולם, כפי שכתוב בשופטים, ו'-כ"ד: "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ ל-ה' וַיִּקְרָא-לוֹ ה' שָׁלוֹם." גם בשעת מלחמה מבקשים תחילה שלום לאמור: "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים, כ'-י').
הפסוק "אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ ו-ה' יְשַׁלֶּם-לָךְ" (משלי כ"ה – כ"א-כ"ב), מסכם אולי יותר מכל היגד אחר את הסמלים התורמים לשלום: ראשית, עזרה לאויב בעת מצוקה במקום פגיעה בו: שנית, פיוס במקום מלחמה. במסכת סוכה (נ"ב-א') מוצע לפרש את ההיגד "ו-ה' יְשַׁלֶּם-לָךְ" במובן ה' "ישלים" בין שונאים. שלישית, גישה פרגמטית – עזרה בעת מצוקה תעורר אצל השונא מוסר כליות וחרטה על מעשיו הרעים. מַצְפּוּנִו ייסֵּר אוֹתו וְהַדָּבָר ינִֵּקר בְּמוֹחו כְּיַתּוּשׁוֹ שֶׁל טִיטוּס, עד שיגרום לו להבין כי השלום עולה לאין שיעור על השנאה. רביעית, זכיה בגמול על מעשים טובים הֵישר מבורא עולם, ככתוב: "ו-ה' יְשַׁלֶּם-לָךְ."
באולם השתרר שקט. הכל הביטו בשני המתמודדים כמו על מתאבקים בזירה. ידיעותיו של יריבי ביהדות לא התעלו כנראה לרמה פלפול לענות לי. הוא ניגש ולחץ את ידי תוך שהוא מודה שהפרכתי את דברי הבלע שמחרחרי מלחמה ניסו לייחס לעם הספר. התאמצתי להסתיר את הלחלוחית שבצבצה בזוויות עיני. החוויה הזאת, שכה רבים מגויי הארצות היו עדים לה, הייתה שווה, הרהרתי, את כל טרחות הדרך הארוכה למזרח רוסיה, עד הגבול עם סין. היא אף השכיחה מליבי את העלבונות שאבריכם קיצונים אחדים הטיחו בי בבית המדרש בגין פירושיי שלא עלו בקנה אחד עם תפיסותיהם הקנאיות והבלתי מתפשרות.
(וירא תשס"ה)
