מערכת שבתוןהישן והחדש
יוסי פלג – מנהל המחלקה לתרבות תורנית רמת-גן
פרשת "חיי שרה" עוסקת בשני נושאים , מותה של שרה אימנו סגירת פרק ונשואי יצחק ורבקה ממשיכי דרכה .
מצאתי לנכון לקרוא למאמר הישן והחדש .
1. שהפרשה עוסקת במותה של שרה ועל שמה נקראת הפרשה , הרי במרכזה:נשואי יצחק ורבקה . אופייני: הפרשה העוסקת במות שרה , היא פרשת "חיי שרה" שכן "צדיקים במיתתן נקראים חיים" . מי שמשאיר אחריו מורשת כשרה אימנו , אין הוא בבחינת מת . זו שדרשו חז"ל "יעקב אבינו לא מת" למרות שנאמר בו: "ויגווע" , "ויקברו אותו" , "ויחנטו" – משום ש"זרעו בחיים" . מי ש"זרעו בחיים" – ממשיך מורשת אבותיו , הרי הוא בעצמו חי – חיי שרה! .
כדי להוכיח שאמנם שרה חיה וקיימת באה באותה פרשה של מיתתה – פרשת נישואיו של יצחק ורבקה . מי היא זו היורשת של שרה? האמנם רק בת משפחתם של אברהם ושרה? האם די בכך שהיא לא תהייה "מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו"? אליעזר , עבד אברהם – הנאמן והמסור , ה"דולה ומשקה מתורת רבו" "המושל בכל אשר לו" , יודע שלא די בכך . למי שעתידה להיות אשתו של יצחק , צריך שיהיו תכונות מיוחדות ובראש-וראשונה: מידת החסד וטוב הלב .
אליעזר – עוד לפני שהוא מתחיל בפרשת השידוכין , מנסה את הראויות לתפקיד . הדברים ראויים לתשומת לב: לא מספיק שהנערה אשר הוא יפנה אליה – תיענה לו . בוודאי זו מידה יפה של הכנסת אורחים , אבל בכך לא סגי . ההתנדבות צריכה להיות מעל ומעבר , היא חייבת להיות אקטיבית . רק זו שתיענה יתר על המבוקש , היא הראויה ליצחק. אליעזר מבקש מהנערה: "הטי נא כדך ואשתה" . הענות לשתיית אדם נאה היא , כמה יש בשתיית אדם? אבל הנערה – היא רבקה – אינה מסתפקת בכך ומוסיפה "וגם לגמליך אשקה". ההענות מעל ומעבר גם באיכות וגם בכמות . אליעזר אף מפחית ממה שקבע לעצמו . הוא לא אמר "הטי נא כדך" אלא הסתפק ב"מעט מים" ובכל זאת הגיעה התשובה המיוחלת . היא סיפקה מים ל"כל גמליו" , אף שהייתה צריכה לרוץ אל הבאר ולשאוב עוד מים . וכן "מה' יצא הדבר" . זו האשה הראויה להיות אם האומה הישראלית . כמו חשה רבקה בתפקיד הגדול המיועד לה , אין היא מרבה בדברים . תשובתה חדה וחד משמעית: "אלך"!.
"ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" – רק לאחר שנוכח יצחק שהיא בבחינת "שרה אמו" , יכול היה לקחתה לאישה . יש המשך . חיי שרה!.
"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וכו' ויבאה יצחק האהלה שרה אמו
וכו' ". (בראשית כ"ד,ס"ג-ס"ז) . בשני פסוקים אילו גלומים שני כוחות שביחד בנו את עם ישראל . על הנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה" דרשו חז"ל , תניא יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' . (ברכות דף כ"ו ע"ב) .
ועל הנאמר "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" דרשו חז"ל ויביאה האהלה והרי היא שרה שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מער"ש לער"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאה רבקה חזרו (ב"ר מובא רש"י) .
בנייתו של עם ישראל נמשכה מאברהם אבינו ועד יציאת מצרים . מעשה הבניה כלל שני דברים – שמירה על הבסיס הקיים וחידוש . בכל דור , אצל כל אחד מהאבות מצאנו חידוש , אך גם שמירה על היסוד האיתן של עם ישראל חידוש אך לא חידוש שיחליף את מה שקיים ומושרש .
את שני הגורמים אנו מוצאים בפסוקים אלו . רבקה , האם , שומרת על הבסיס האיתן של עם ישראל – הבית . הבית של שרה אמנו . חוזר נר של שלום בית , ברכה במעשי ידיה – ושכינה שרויה בבית .
יצחק מחדש . יצחק מתקן תפילת מנחה , התפילה נתקנה בשדה , בחוץ . שם נתחדשו החידושים . אך הבית , הוא חייב להמשיך את מסורת שקבעה שרה . ובזה מבואר שדווקא האימהות , ששמרו על משמרת הבית , הן שדרשו הרחקתם של מי שאינו ראוי לבית – שרה הרחיקה את ישמעאל ורבקה הרחיקה את עשו .
גם בימנו שזכינו לחזור לארצנו , בחסדי ה' ית' המרובים , אנו חייבים לקחת את מתכון הבניה של עם ישראל מהאבות – היסוד של הבית היהודי חייב להמשיך באותה צורה שהייתה בימי האמהות , ואז נוכל בחוץ , בשדה המעשה , ליצור ולחדש עד שנזכה לראות בבנין שלם .
תש"ע
