הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש סוג של סרטים שנקרא סרטי ספלאטר (splatter) או גור (gore), המתאפיינים בכך שהם מציגים בצורה גראפית וויזואלית מאד סצנות הכוללות הרבה דם, קרביים, איברים קטועים ואלימות קיצונית, ולמעשה מזעזעים את הצופה באמצעות המחשה של הדברים הנוראיים ביותר שיכולים לקרות לגוף האדם. בדומה לפורנוגרפיה, הם שייכים למה שמכונה סרטי ניצול (exploitation films), דהיינו סרטים שתוקפים את תודעתו של הצופה באופן בוטה וגס, ללא תחכום או איכותיות, ובד"כ עם מעט מאד עלילה.
מה גורם לאנשים ליצור או לצפות בדברים כל כך זוועתיים?
על פי העיקרון שמאחורי כל תופעה בעולם קיים כוח רוחני, או מלאך, הרי שגם מאחורי הספלאטר קיימים מלאכים האחראים להופעתו במציאות. המשיכה שאנשים חשים לנושא משקפת את נקודת מבטם של אותם מלאכים. מנקודת המבט של אותם מלאכי חבלה, הדמות האנושית היא משהו נתעב, משהו שחייבים להשחית אותו ביסודיות כדי להראות לכולם שהאדם הוא למעשה "שק מלא דם וצואה", שאפשר לקרוע לגזרים ולהתיז את תכולתם על כל האזור.
יש כמה דברים שעומדים מאחורי הגישה שלהם. אחד מהם הוא הזעם על כך שהאדם נברא בצלם אלוקים – אולם הוא מתנהג כ"כ שונה ממנו, ובכך חוטא ומזהם את הצלם הקדוש. אדם שחוטא ראוי שיאבד את צלמו כדי לחשוף את העליבות של בשרו. הסבר אחר הוא שמלאכי החבלה כועסים על כך שבני אדם נתפסים לחיצוניות ולמראה החיצוני, ומתחשבים ביופי הגופני ולא ברוחניות, ולכן הם הורסים את היופי והגוף כולו כדי להראות שהם הבל. מי שחי חיים חומרניים, ואינו עוסק ברוח ובקדושה, צריך להראות לו ממה בדיוק הוא עשוי ואחרי מה בדיוק הוא רודף. הרס הגוף וחשיפת תוכנו הפנימי, מבטאים את חשיפתה של האמת המכוערת, שהאדם מסתיר מתחת לשכבה דקה של יופי מזויף; זהו אותו דחף המניע מבקרים חברתיים לחשוף את השחיתויות שהחברה מטאטאת מתחת לשטיח. ויתכן גם שישנם מלאכים כאלה שפשוט מקנאים באדם על שזכה להיבראות בצלם אלוקים, ואינם מבינים מדוע ה' מייחס ליצירי החומר הללו כזו חשיבות. הם נהנים להשפיל את בני האדם ולחשוף את קלונם ואפסיותם, כדי להתריס כלפי האל "מה אנוש כי תזכרנו?!". לפעמים ה' נותן להם רשות לפעול כדי להעניש את החוטאים, או מסיבה אחרת כלשהי. אז מתרחשות זוועות מסמרות שיער, כמו הופעתם של רוצחים פסיכופאטיים, מעשי טבח וזוועה בשדה הקרב, ומגיפות או אסונות טבע המרסקים בני אדם וקורעים אותם לגזרים.
המשיכה שקיימת אצל בני האדם לצפייה בסרטי ספלאטר, או במקרים נדירים לבצע בעצמם מעשי זוועה כאלה – נובעת מכך שכבעלי צלם אלוקים, אנו כוללים את כל הכוחות והפרספקטיבות, וביניהן גם את זו של אותם מלאכי חבלה. אמנם אצל רוב בני האדם נקודה זו מתבטלת לעומת נקודת המבט של החסד, הרחמים ואהבת הבריות, אבל צריך לדעת שהיא קיימת, והיא העומדת מאחורי התופעות הללו.
מקור לדברים נמצא בפירושם של האבן עזרא והרמב"ן לעבודת הקורבנות. לדבריהם הקורבנות נועדו להמחיש לאדם מה היה ראוי שייעשה לו בשל חטאיו – שחיטה, זריקת הדם, הפשטת העור, הוצאת הקרביים, ניתוח לאיברים, והעלאה באש. הסבר זה משקף למעשה את השקפתם של אותם מלאכי חבלה, הסבורים שאכן כך היה ראוי להיעשות לאדם. הקורבנות מועילים לכפר לאדם, משום שכאשר הוא אכן מודע לכך שזה מה שהיה מגיע לו, ומתחרט על מה שעשה – הוא מסיר מעליו את הסיבה לזעם, ומטהר את צלם אלוקים שבו. מעניין שבעברית המלה "קורבנות" מציינת הן את הקורבנות העולים על המזבח (sacrifices), והן את קורבנותיו של הרוצח (victims). אולי זהו הקשר הפנימי בין הדברים – כשאין קורבן שיכפר על האדם, אז הוא עצמו הופך לקורבן.
(וירא תשע"ו)
