המבקש לשרטט את קורותיה של משפחת נבון המעטירה, משפחתו של הנשיא המנוח יצחק נבון, ימצא למולו שפע של מידע, ומבוכה גדולה. מספר מצומצם של שמות מתפרסים על פני דורות רבים, בקרב קבוצה גדולה של אנשים אציליים, כולם בעלי תרומה כבירה להתיישבות היהודית בירושלים. בבואי לחקור בנושא גליתי שרבים מהספרים שמבקשים לתאר את קורות משפחה זו נלכדו במעבה הבלבול, והגיעו למסקנות בלתי מתקבלות על הדעת, ואכמ"ל (יצויין לטובה משה דוד גאון, שבספרו יהודי המזרח בארץ-ישראל מקבץ כמות אדירה של חומר על הדמויות השונות במשפחה).
למיטב הכרתי שני ענפים מרכזיים היו למשפחה זו, ושניהם הוציאו מקרבם ראשונים לציון, עסקנים חשובים, מחברי ספרים ומנהיגי רוח וחסד. שני ענפים אלה מתבססים, כל אחד בתורו, על דמות אחת מרכזית שחיברה ספרים שהאירו את העולם באורם, ושרבים מצאצאיהם מבקשים לאחוז בשפולי גלימת אבותיהם, בהצלחה רבה, יש לומר.
הגם שראשיתה של משפחת נבון עוד בקהילות ספרד, נקל לאתר את קדמוניה בעיקר מהמאה ה-17 למניינם. הענף האחד – ר' רפאל עלי נבון, והשני – ר' אהרן נבון. ר' אהרן היה, כנראה, איש איסטנבול באותה עת, ואילו ר' רפאל עלי איש ירושלים.
ר' אהרן נבון זכה להביא לעולם את אחד מאבות הלמדנות הישיבתית המודרנית, ומהבודדים שתרמו לעולם זה שלא הגיעו ממזרח אירופה – ר' אפרים נבון, מחבר הספר "מחנה אפרים" על הרמב"ם (לא כל ספר זוכה להגהות שיטתיות מר' עקיבא איגר), שהודפס לראשונה שנים ספורות אחרי פטירתו, בקושטא תצ"ח (1738 למניינם). ר' אפרים שעלה לארץ מטורקיה וכיהן בה ברבנות שנים ארוכות, שב בסוף ימיו לארץ מולדתו. את ספרו הוציא לאור בנו, הרב יהודה נבון, מחבר תורני חשוב בזכות עצמו (קרית מלך רב, גם כן על הרמב"ם).
בניו של ר' יהודה היו כמה מתופשי התורה החשובים בדורם. ביניהם יש לציין את ר' יצחק (מחבר דין אמת), ר' אפרים (מחבר בית מושב, על הלכות דיינים בטור), והבן השלישי – הרב רפאל חיים נבון (נפטר בשנת תק"ס, 1800. ר' אברהם צפיג, מחבר עיני אברהם, מעיד עליו שהיה תלמיד חכם גדול ומחשובי פרנסי ירושלים עיר הקודש). זה האחרון מוכר בעיקר בזכות בנו הדגול, הרב יהודה מורנו נבון, שכיהן כראשון לציון בירושלים וחיבר את החיבור החשוב על כתבי סבו – דגל מחנה אפרים, שלמרבה הצער לא עלה על מכבש הדפוס (נפטר בשנת תר"ה, 1845).
בנו של מורנו הרב יהודה היה הרב אפרים חיים נבון (נפטר בתרכ"א), מנותני החסות לבית הספר לֶמֶל, המוסד החינוכי המודרני הראשון בירושלים, חמש שנים לפני פטירתו, בניגוד לעמדת רוב הקהילה האשכנזית בעיר. גם בנו היה תלמיד חכם מוכר בשם הרב חי יהודה נבון, שנפטר בשנת תר"ס (1900 למניינם).
הענף השני של משפחה אצילית זו הוא מגזע הרב רפאל עלי נבון, שכאמור (נפטר בשנת תק"ט, 1749). הלה היה רב בירושלים, ובנו כבר נודע כאחד מחשובי דייניה, הרב חנון נבון. באותם ימים היה מקובל שבנים נושאים בתואר ובשם אביהם, במיוחד כאשר זה היה מחשובי עדת ישראל. לפיכך, אין זה מפתיע שבנו של הרב חנון נקרא בשם הרב יונה חנון נבון. שני מאורות אלה, הרב חנון ובנו הרב יונה חנון, זכו לתיאור מרומם מפיו של גדול ישראל הרב חיד"א, בספרו שם הגדולים (ליוורנו תקל"ד, דף נ עמ' ב; חלק גדולים, מערכת י, אות קג):
"מורי הרב מהר"ר יונה נבון זלה"ה, בן הרב מהר"ר חנון נבון שהיה רב בעה"ק ירושלים ת"ו. חיבר ספר נחפה בכסף ונדפס. ועוד לו חיבור בפלפול עצום על הלכות גיטין סובב הולך ע"ד הרב 'גט פשוט' (=ר' משה בן חביב) וביאור לכל תוספי רא"ם לסמ"ג וביאור להלכות פסח, וחלק שו"ת ודרושים וליקוטים. והיה אחד מרבני הדור בעה"ק ירושלים. וכמעט לא הניח פסקן כמותו בגלילותנו והיה חסיד ומקובל. והן בעון הדור נח נפשיה בן מ"ז שנה יום ו"י שבט תק"כ תנצב"ה. והרב מר אביו הנזכר חיבר ספר דרושים נחמדים והמה בכתובים".
הרב חיד"א לא היה רק תלמידו של ר"י נבון, כי אם גם אחיינו. ר"י נבון היה גיסו של אבי החיד"א, הרב יצחק זרחיה רפאל אזולאי. כאמור, ספריו נחפה בכסף ו-גט מקושר הפכו עד מהרה לנכסי צאן ברזל של עולם התורה.
שלושת בניו של ר' יונה היו תלמידי חכמים. ר' בנימין נבון, שנלב"ע בשנת תקמ"ה (1785) חיבר בעצמו ספר תורני בשם 'פי שנים' (יחד עם ר' רפאל חיים מרדכי סוראנגה) על התורה. נוספו עליו גם ר' מרדכי נבון ור' אפרים נבון, שנפטר בשנת תקל"ה (1775), ורגילים לקבוע שהוא אביו של הראשון לציון ר' בנימין מרדכי ג'יליבון נבון, שנפטר בשנת תרי"ב (1852) ושהיה אביו-חורגו של הרב יש"א ברכה, ר' יעקב שאול אלישר (אני מוצא קושי רב בזיהוי זה, בשל העובדה שעל פי החשבון ר' אפרים נפטר שלוש עשרה שנים לפני פטירת בנו, והדברים, כמובן, בלתי מתקבלים על הדעת).
בנו של ר' בנימין, בן-דודו של ר' בנימין מרדכי ג'יליבון נבון, היה אף הוא ראשון לציון בירושלים, ושמו הרב יונה משה נבון (נפטר בשנת תר"א, 1841).
כמה וכמה חכמים מצאצאיהם נשאו בגאון את השם יונה נבון בהטיות ותוספות שונות, ביניהם סבו של נשיאנו המנוח, ניסים יונה נבון. הוא היה אביו של יוסף נבון, איש החסד והעסקנות הירושלמי הותיק, וממנו נולד יצחק.
ללא ספק גרמנו כאן עוול לבני משפחה חשובים נוספים מגזע תרשישים זה, שלא הזכרנו בכבוד הראוי להם, אך בקשנו להצביע על קצה המזלג על קורות חייה של משפחה מפוארת שכרכה את גורלה בגורל עיר הקודש ירושלים לדורי דורות, ופעלה ללא לאות למען ביצור היישוב היהודי בה.
(תולדות תשע"ו)
הבוסתן הספרדי נחפה בכסף
השארת תגובה