הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)'וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים' (כה,כז).
הרשב"ם מפרש שהתורה מתארת את העיסוקים של יעקב ועשו. עשו הוא צייד ויעקב הוא רועה צאן. לעומתו אבן עזרא ורש"י סבורים, שהתורה מתארת תכונות אופי שונות של האחים. עשו הוא איש ציד ממולח ורמאי, לעומתו יעקב איש תם וישר. הגרי"ד סולוביצ'יק הלך בדרכם של רש"י ואבן עזרא והסביר את סכנותיה של חברה רכושנית. לדעתו, הצייד נלחם בלהט את מלחמת קיום החיים. הוא מבקש להרוויח בכל מחיר, וסומך על חרבו וקשתו. הוא מתוחכם ואף עלול להיות מסוכן, שכן פעמים הוא פוגע בדרכו בחלשים ממנו. 'איש ציד' הוא 'איש שדה' חותר להשיג את הונו ורכושו ולבסוף מבקש הוא הנאות ועושר. הציד בנוי על ההנחה, שכל הגדול בולע את חברו וכך עלולות חברות גדולות לחסל חברות קטנות.
לעומתו, איש תם רודף צדק ומוסר. אינו פוגע באחר ואת פרנסתו מוצא ביושר. בתקופת המדבר נחשף עם ישראל לכלכלה לאומית מסוג אחר. בעת ירידת המן הופעלה מערכת ריסון משומנת ומדוקדקת. 'זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ'. מי שצבר יותר ממכסתו נקנס: 'וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ'. ומי שאינו מאמין ולוקט בשעות של מנוחת – הנפש, במועד שעליו להיות עם משפחתו אינו מוצא: 'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ'. אמנם, לאחר הכניסה לארץ ישראל המן הופסק והחלה תקופה יצרנית, בה האדם השיג את לחמו בזיעת אפו, אולם גם אז היה צורך בריסון ובהצבת גבולות.
עשו משועבד לעבודתו, תאב לממון ואפילו בשעה שמגיע לביתו הוא בשיכרון חושים. הוא מריח את נזיד העדשים ופונה בבקשה: 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי'. עשו חוזר לביתו עייף פיזית ומותש נפשית. הוא פוגש את יעקב השקוע בעולם רוחני. הוא חוזר ממסע החיים ומגלה שיש טוב אחר שהוא נצחי יותר. הוא מכיר באותו הרגע, שהבכורה מגיעה ליעקב אחיו ומוותר על בכורתו. דרכיהם השונות של עשו ויעקב מודגשות בברכות השונות שקיבלו מיצחק אביהם.
בברכת יעקב נאמר: " וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ". יעקב מכיר שכל מחייתו היא מהקב"ה. לעומתו, עשו: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל". הוא קובע את מושבו במקום מדושן המלא בתענוגות, את מחייתו הוא משיג באמצעים לא כשרים – 'על חרבך תחיה'. בעולם של יעקב קיימת תודעה חזקה של 'ויתן לך אלוקים' ובעולמו של עשו מאמינים בציד ובחרב, בעורמה ובמרמה.
מי שמכיר בברכתו של יעקב 'ויתן לך אלוקים' יידע לשלב נכון בין האהל ובין השדה, בין הצידה ובין התמימות. לא יחפש יתר על מידה, אלא חייו יהיו חיים של חול ושל קודש, חיים של עשייה ושל שבת.
בימים שמתקיים שיח חברתי אודות הפערים הכלכליים חשוב לזכור את הסכנה מהציד. רק לפני שנים אחדות העולם נכנס למשבר כלכלי עמוק. חברות נדל"ן גדולות , בנקים וחברות השקעה השקיעו הון של כסף והגביהו עוף באמצעות מנופים על מנת להשיג יותר ולהרוויח. חברות שלמות קרסו ופשטו רגל. מי שנפגע מההתנהלות הנוראית הזו הוא הציבור הרחב, שנאלץ לספוג תספורות ולהפסיד מרכושו. יש להילחם באנשי הציד, שעלולים לפגוע מכה אנושה באנשי האהלים ונקיי כפיים שעמלים על פרנסתם היום יומית ולא מבקשים יותר מאשר את מחייתם הבסיסית.
(תולדות תשע"ה)
