זמן הדלקת נרות חנוכה

זמן הדלקת נרות חנוכה / הרב עידו פכטר
ברשימה הקודמת התוודענו למחלוקת רבנו תם והגר"א בנוגע לקביעת הלילה. בעוד שלדעת הגר"א, יש שקיעה אחת ועשרים דקות לאחריה צאת הכוכבים, לדעת רבנו תם ישנן שתי שקיעות: השקיעה הנראית הראשונה, לאחר חמישים דקות לערך שקיעה שנייה, כשהשמש מרחיקה לרדת מתחת לאופק, ולאחר עשרים דקות צאת הכוכבים. ראינו, כי להלכה פוסק השולחן ערוך כרבנו תם.
למחלוקת זו השלכה ישירה על זמן הדלקת נרות חנוכה. הבבלי במסכת שבת (כא, ב) קובע את זמן ההדלקה: "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". לפי פירוש אחד בגמרא שיעור זה מציין את משך הזמן בו הנרות אמורים לדלוק (כחצי שעה). לפירוש שני, פרק זמן זה מציין את הזמן שבו ניתן להדליק את הנרות. הרמב"ם (הלכות חנוכה ד, ה) פוסק את שני הפירושים להלכה:
"אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק… וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק".
לדעת הרמב"ם, אם כן, מלכתחילה יש להדליק את נרות החנוכה בשקיעה, ורק בדיעבד ניתן להדליק כל זמן שלא כלתה רגל מן השוק. אך לר' יעקב בן הרא"ש, בעל הטורים, שיטה אחרת (אורח חיים תרעב):
"מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא".
הטור מדקדק לכתוב 'מסוף שקיעת החמה', בניגוד לרמב"ם שכתב 'עם שקיעתה'. ר' יוסף קארו בבית יוסף מסביר שהטור אוחז בשיטת רבנו תם בנוגע לסדר השקיעות וצאת הכוכבים, ולכן אין הוא יכול לפרש שמצוות ההדלקה חלה על שקיעה ראשונה, שכן לדידו מדובר בזמן רב קודם צאת הכוכבים. על כן הוא מפרש שמדובר בסוף השקיעה, היינו בזמן הסמוך לצאת הכוכבים.
באופן הזה פסק ר' יוסף קארו את ההלכה בשולחן ערוך (אורח חיים תרעב, א):
"אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים".
קל לראות כי ר"י קארו הטמיע כאן את שיטת הטור בתוך דברי הרמב"ם. הווה אומר: לשיטתו יש להדליק את נרות חנוכה לקראת צאת הכוכבים של רבנו תם, למעלה משעה לאחר השקיעה. הגר"א, לעומת זאת, חולק. הוא מוכיח (ביאור הגר"א שם) כי הביטוי 'משתשקע החמה' מכוון לתחילת השקיעה, ולכן לשיטתו יש להדליק נרות חנוכה כדעת הרמב"ם, בשקיעה.
מצב עניינים זה מעלה סימן שאלה מאד גדול על המנהג הנפוץ היום להדליק נרות בצאת הכוכבים (לאחר תפילת ערבית). לכאורה, גישה זו פוסחת על שני הסעיפים. מצד אחד, היא פוסקת כגר"א נגד השולחן ערוך בחישוב זמני היום, שכן צאת הכוכבים מחושב כעשרים דקות לאחר השקיעה, אך מנגד פוסקת כשולחן ערוך נגד הגר"א בקביעת זמן ההדלקה – בסוף שקיעה ולא בתחילתה. וכיצד הדבר אפשרי?
ייתכן שמנהג נפוץ זה מוכיח את שהעלנו למסקנה ברשימה הקודמת. בסופו של יום (תרתי משמע), מראה העיניים חזק מכל חישוב זמנים שהוא, ולכן גם לשיטת רבנו תם והשולחן ערוך ברגע שנראים שלושה כוכבים קטנים, זהו לילה ודאי (אורח חיים רצג, ב; וביאור הלכה שם). ממילא, כשאנו מדליקים היום בזמן בו נראים הכוכבים, אנו נוהגים למעשה כפסק השולחן ערוך להדליק בסוף שקיעה. אבל זהו הסבר שבדיעבד. דומני כי מלכתחילה ראוי למהדרין לשמור על עקביות בפסיקה, ולהדליק נרות בשקיעה (ככל שניתן, בכפוף לסדרי התפילות), כשיטת הרמב"ם. אם סומכים אנו על הגר"א בקביעת זמן מוצאי שבת, אין סיבה שלא נסמוך עליו גם בזמן הדלקת נרות חנוכה.
(מקץ-חנוכה תשע"ו)