אל תירא- ממה פחד יעקב?

רועי אבקסיס
מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית

אחי יוסף עולים לישראל אביהם ומבשרים לו כי "עוד יוסף חי" . יעקב שם פעמיו לפגישה המרגשת עם בנו יוסף.
התורה מספרת לנו "ויסע ישראל וכל אשר לו, ויבא בארה שבע". בלילה מתגלה הקב"ה ליעקב ומרגיעו -"אל תירא מרדה מצרימה".
עם היציאה ההיסטורית של בני ישראל לגלות – הקב"ה מבקש לנסוך בטחון ביעקב אבינו .
בעיון מדוקדק בפסוקים נמצא כי הקב"ה בוחר שלוש הודעות הרגעה טרם הירידה:
1. כי לגוי גדול אשימך שם
2. אנוכי ארד עמך ואנוכי אעלך גם עלה
3. ויוסף ישית ידו על עיניך
מדוע יעקב מפחד? יש להניח שעובדת ירידת בני ישראל לגלות עברה מזקנו של יעקב, אברהם אבינו, כולל פרטי הפרטים של ברית בין הבתרים שם נאמר במפורש " כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו י"ג) . ניתן להניח שיעקב מכיר את המשמעות ההיסטורית של ירידתו למצרים וההבנה שהירידה היא חלק מהתוכנית האלוקית.
אך גם דברי ההרגעה שמבקש הקב"ה להעביר ליעקב תמוהים. איזו נחמה יש בעובדה כי 'לגוי גדול אשימך שם'? וכי יש משקל לעובדה כי זרעו של יעקב יהפוך להיות לגוי גדול שכל זה קורה "שם" מעבר לארץ המובטחת? וגם אם נניח כי יש ברכה בריבוי צאצאים במצרים, וכי יש משמעות לריבוי צאצאים ללא התייחסות לאיכות הצאצאים?
ביחס לדברי ההרגעה המבטיחים שהקב"ה ירד ויעלה עם יעקב ממצרים נשאל מדוע כפל הכתוב ואנוכי אעלך גם עלה?
ולסיום- מה פשר אותה חתימה- "ויוסף ישית ידו על עיניך".
נראה כי יעקב אבינו אכן היה בקיא בהבטחה האלוקית שעם ישראל יוגלה לארץ לא להם, יעקב גם ידע כי גזרת עינויים ושעבוד מרחפת על עתידו של עם ישראל. אך לא מהגזרה הזאת חשש יעקב.
הנתיבות שלום מחדד את הדברים:
"כל מוראו של יעקב היה שהקב"ה יעזבם. ובמיוחד שהם יורדים למצרים- ארץ הטומאה וערות הארץ ועתידים להשתקע שם במ"ט שערי טומאה ולהתרחק מאוד מהקב"ה וע"ז השיבו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם".
יעקב בחושיו מתחיל להבין כי הארץ לא להם היא מצרים. יעקב מכיר היטב את טומאת מצרים ואת הסכנות האורבות לחיים היהודים של בניו במצרים ומזה הוא מתיירא- הקב"ה מרגיעו כי לגוי גדול אשימך שם לא בכמות אלא בהמשך האחיזה בזכות היותם העם הנבחר לה'.
כערבות להמשך היותם העם הנבחר הקב"ה מוסיף אני יורד איתך מצרימה ואני גם אחראי על חזרתם של עם ישראל.
וכדי להדגיש את האחריות להמשך קיום העם הנבחר כופל הקב"ה בהבטחתו את עובדת היות הקב"ה ערב לחזרתם של עם ישראל לארץ "ואנוכי אעלך גם עלה". רוצה להדגי\ לא רק אתם, עם ישראל, יוצא לגלות- אלא שכינה גולה עמכם. ולכן גם בעליה לארץ לא ניתן להפריד בין עם ישראל לבין השכינה- השכינה גלתה עמכם והשכינה תשוב עמכם לארץ ישראל.
סיום דברי ההרגעה כאמור מתייחסים ליוסף. יוסף הוא עדות למהלכים תמוהים המתרחשים במציאות של עם ישראל לאורך השנים שרק במרחק ובפרספקטיבה של זמן מתגלה כי יש יד מכוונת. כפי שמכירת יוסף וגלגוליו במצרים היו תמוהים ובסוף נתבררו שהינם חלק "מתוכנית העל" של הקב"ה, כך גם הירידה למצרים של יעקב ומשפחתו ל"תועבת ארץ מצרים" סופה להתברר כי הינה מכוונת -מעשה ידי הקב"ה.
"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים", מסביר הנתיבות שלום- הינו כחולמים- כיוסף בעל החלומות- תמיהות רבות יש לנו על תפקידה של הגלות, אורכה וייסוריה הרבים. אך בשיבת ציון מתבהרת לנו התמונה הגדולה, כפי שהתבהרה עם גילוי זהותו של יוסף בעל החלומות.
אנו חיים בימים אלו את שיבת ציון, אך לצערנו עדיין רבים מאחינו בתפוצות בעלי זיקה קלושה לזהותם היהודית. חששו של יעקב ערב הירידה לגלות מהסכנות המאיימות על מצבו הרוחני של עם ישראל רלוונטיות גם היום. לפי מחקרים שהתפרסמו לאחרונה 58% מיהדות ארצות הברית התחתנו בשנים 2005-2013 עם לא יהודים וכ- 31% מהיהודים אינם מרגישים כלל קשר למדינת ישראל.
זכינו לחיות בדור השב לציון, זכינו להיות בין בוני הארץ, מחזקי כלכלתה ומפתחיה כמרכז רוחני. אך שומה עלינו ביד אחת לבנות את "ארץ חמדת האבות" וביד השנייה לדאוג להשיב את ה"הגוי הגדול" אשר עדיין "שם".
(ויגש תשע"ו)