מערכת שבתוןהמרחב המוניציפלי בסביבה יהודית
בעוד כשבועיים יתקיימו בישראל בחירות לרשויות המקומיות. בחירות אלו זוכות, על פי רוב, לתשומת לב ציבורית פחותה בהרבה מהבחירות הכלליות לכנסת, זאת על אף שהשפעתן על חיי היומיום של רובנו עשויה להיות משמעותית לא פחות. סיפור דור הפלגה שבפרשת נח מספק הזדמנות טובה לחשיבה מחודשת על תפקידו של המרחב המוניציפלי במדינה יהודית.
בתשעה פסוקים קצרים מסופר סיפורו של דור אשר בימיו הייתה כל הארץ "שפה אחת ודברים אחדים" – דור בו הגבול בין אחדות לאחידות טושטש עד בלי הכר. כפי שניתן להתרשם מלשון המקרא, אנשי דור הפלגה היו מוכנים להשקיע מאמצים רבים כדי לסכל את הפירוד הטבעי שמאפיין אוכלוסייה בתהליכי גדילה. יפים לעניין זה דברי הרד"ק על הפרשה. לדבריו בני דור הפלגה "לא רצו למעשה הא-ל, כי הוא רצה בישוב הארץ, ממזרח למערב, והם חושבים לישב מקום אחד מן הארץ לבד והם חושבים לבטל רצון הא-ל". בכך היה חטאם.
בני דור הפלגה ביקשו לשמור על האחידות התרבותית באמצעות שליטה על המרחב המוניציפלי. רצונם (המבורך כשלעצמו) לשמור על אחדות חברתית, הניע אותם לנסות לכונן עיר אחת גדולה בעלת אופי אחיד. בעשותם כך פעלו הם בניגוד לרצון הבורא.
מסיפור זה ניתן ללמוד כי כל ניסיון לכפות אחידות במקום בו דרוש גיוון, סופו להיכשל. דווקא השונות בין בני האדם, הנגזרת גם מנוף הולדתם, מבטיחה את המגוון האנושי הדרוש לצורך המשך הקיום האנושי. ואכן, המשך הסיפור מלמד כי מחשבתם של בני דור הפלגה לא עלתה בידם. גורלם הוא שנפוצו לכל עבר. בכך הובטח המשך התפתחותה של החברה האנושית.
במעבר חד לתקופתנו, המתח בין אחידות לאחדות נוכח גם בשיח אודות תפקידה של הרשות המקומית במדינת ישראל. בהקשר זה ניתן לזהות בישראל שתי גישות בולטות. מהעבר האחד מצויים אלו שמבקשים לצמצם למינימום את מידת העצמאות שיש בידי הרשויות המקומיות, וזאת מתוך תפיסה המזהה את המרחב הציבורי ככזה שאמור להיות תחת בקרתו הבלעדית של השלטון המרכזי. תפיסה זו מבקשת לרתום את משאבי הרשות המקומית לצורך השלטת ערכי הרוב. מהעבר השני ניתן למצוא את אלו המתנגדים לניסיון לראות במדינה מסגרת פוליטית המכוננת זהות לאומית ומבקשים להתכנס בתוך בועות מוניציפליות המיועדות לאנשים הדומים להם בדעתם ובאמונתם. אלו גם אלו מחמיצים את העיקר.
אכן לא פעם קיים מתח בין האינטרסים של קהילה מקומית לבין האינטרס הלאומי. מתח שכזה בולט במיוחד בסוגיות של דת ומדינה. המאבק שהתחולל בשבועות האחרונים סביב עבודות הרכבת בתחומי עיריית בני ברק ממחיש מה יכולה להיות תוצאה של הנהגה מקומית שלא מכירה באחריותה הלאומית. במקרה זה העדיפה עיריית בני ברק לתמוך בקולותיהם של הקיצוניים שבתושביה. גם כאשר הוכח בבית המשפט כי המשך עבודות הרכבת בשבת נדרש מטעמי פיקוח נפש, עשתה העירייה כל אשר לאל ידה כדי לסכלן. כמו בסיפור מגדל בבל, גם ניסיונה של עיריית בני ברק לשמור את תושביה בבועה נדון לכישלון. מעבר לצו השיפוטי אשר התיר את המשך עבודות הרכבת, נדמה שפעולות העירייה רק העמיקו את הפילוג בין הקבוצות השונות בעם ישראל, מבלי שתרמו מאומה לאינטרסים של תושבי בני ברק.
לקראת הבחירות ברשויות המקומיות ראוי לכולנו לחשוב על תפקידן בעיצוב פניה של מדינת ישראל. הנהגה מקומית ראויה צריכה לפעול למציאת איזון בין שמירה על חופש הפעולה של הרשות לבין ביצורן של נורמות לאומיות להתנהלות המרחב הציבורי. יש לבחון את מהמועמדים לתפקידי ההנהגה ברשויות המקומיות לא רק כאנשי ביצוע, אלא גם כמנהיגים בעלי אחריות לאומית וחברתית. בתוך כך, יש לשאול האם המדיניות אותה יקדמו המועמדים להם ניתן את קולנו רגישה מספיק לצורכיהן של כלל קבוצות התושבים המתגוררים בתחומי הרשות.
יש לקוות כי בתום הבחירות יימצאו האנשים שבכוחם להפוך את הרשויות המקומיות בישראל לגורם המחבר בין חלקיו השונים של העם, מתוך כבוד לצרכים המיוחדים של הקהילות השונות המרכיבות את החברה הישראלית. רק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח את המשך התפתחותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עו"ד גלעד וינר, המרכז ללאום דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. דוקטורנט בתכנית ליישוב וניהול סכסוכים ומו"מ באוניברסיטת בר-אילן.
(נח תשע"ט)
