מרב לרנרמאז הכנסת הראשונה לציונות הדתית הייתה בכנסת מפלגה משלה. עפ"י חלק מהסקרים, לא בטוח שזה מה שיהיה בכנסת ה-21. ומה אז, כל המוסדות וההישגים ייעלמו, או שניתן יהיה לסמוך על חברי כנסת 'סרוגים' במפלגות אחרות? שוחחנו עם הרב יצחק לוי, לשעבר שר ויו"ר המפד"ל ועם פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר-אילן
יום חמישי השבוע, היה המועד האחרון להגשת הרשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-21. בשבועות האחרונים, בניצוחו של רוה"מ, דשנו באיחוד בין 'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי' שלבסוף הושג, ובאפשרות שיצרפו את 'עוצמה לישראל' ואת מפלגתו של אלי ישי, כדי ליצור בלוק ימין. עד יום שלישי, רדת הגיליון לדפוס, שתי האחרונות לא חברו לאף מפלגה.
אם לסמוך על הסקרים, באם שלוש מפלגות הימין הדתי לא יתאחדו, לא מן הנמנע שאף אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה. האם אנחנו צפויים לחזות בהקמת ממשלה ללא נציגות דתית לאומית, לראשונה מקום המדינה?
הרב יצחק לוי, שימש בעברו כיו"ר המפד"ל, וכיהן כחבר כנסת במשך 22 שנים עד לפרישתו מהחיים הפוליטיים בשנת 2009, סבור שהתשובה היא לא: "אני חושב שלא יקרה מצב בו לא תהיה רשימה דתית-לאומית בכנסת ה-21. כש'הבית היהודי' ו'האיחוד הלאומי' התאחדו, הם למעשה מבטיחים את הכניסה לכנסת. יש ציבור גדול שיצביע להם ואני לא חושב שיש סכנה שהם לא יעברו את אחוז החסימה". לגבי 'עוצמה לישראל' הוא אומר: "'עוצמה' אף פעם לא התאחדה איתנו, יש לה את הציבור ואת היכולות שלה, אבל לא יודעים אם הם יעברו את אחוז החסימה. בסופו של דבר, אם יחליטו להתאחד – שיתאחדו. אני אצביע לבית יהודי גם אם הם יתאחדו עם 'עוצמה לישראל'. לא מובן לי למה לוחצים להתאחד איתם, לאנשי 'עוצמה לישראל' יש בוודאי הרבה מהמשותף לציונות הדתית אבל יש להם גם קצת גישות אחרות לגבי כל מיני דברים".
לא בכל מחיר
למרות דבריו של חבר הכנסת לשעבר הרב לוי, בכתבה שפרסמנו כאן ב"שבתון" רק לפני חודש חשפנו כי רבים מהציבור הדתי לאומי והחרדי החליטו שלא לבחור למפלגות "הבית" שלהם בבחירות הקרובות, אלא למפלגות הגדולות או למפלגות עם מצע וערכים שיותר תואמים את אורח חייהם.
דברים אלו, בנוסף לפילוג שנוצר כעת בתוך מפלגות הימין גורמים לנו לתהות – האם מה שהיה ברור מהכנסת הראשונה אינו ברור בכנסת ה-21? האם הפוליטיקאים הדתיים השתנו או שמא הציבור, אנחנו, השתנינו?
פרופ' אשר כהן, מרצה בכיר בתחום מדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן וראש בית הספר לתקשורת במקום, סובר כי כבר ב-2009 הציבור הדתי לאומי הראה שרבים ממנו לא רואים חובה להצביע למפלגה דתית לאומית: "כבר בשנת 2009 היו סימנים ראשונים לתופעה: הבית היהודי זכה רק בשלושה מנדטים והאיחוד הלאומי – בארבעה. הציבור הדתי הלאומי כבר הוכיח שחלקים גדולים ממנו לא רואים את הבית היהודי כמפלגת "בית" שיש להצביע עבורה בכל מחיר. ההצלחה הגדולה עם הגעתו של נפתלי בנט רק השכיחה את המגמה. גם עם 12 מנדטים ב-2013 יש לזכור שלא מדובר בהמוני דתיים שחזרו לבית היהודי אלא במצביעים חדשים חובשי כיפת השמיים". הוא מוסיף: "ברור שהחברה הדתית לאומית השתנתה, בדומה לכל קבוצה אחרת שעוברת שינויים גדולים. לדוגמא, היום היא מפוצלת מאוד על רקע תרבותי-דתי".
הרב יצחק לוי: "ראשית, כבר הייתה לנו כנסת שהיו בה רק שלושה ח"כים, זו הייתה הכנסת בה כיהנו כחברי כנסת פרופ' הרשקוביץ, אורלב ואורי אורבך ז"ל. היו זמנים של יותר, תלוי בקדנציה ובאירועים, זה לא דבר יוצא דופן אם יהיו 5-6 מנדטים. שנית, אנשים מתעלמים ממה שקרה עם בנט ושקד. מדובר במשבר מאד חמור שהמפלגה עוברת ואנחנו מקווים שהמפלגה תשתקם. בנט ושקד פרשו והקימו מפלגה וייתכן שחלק מהציבור הדתי לאומי יצביעו עבורם. הם יותר מוכרים מהרב רפי פרץ שמכהן כיום בראש הרשימה, יש להם כמה שנים בכנסת והם יכולים להציע ולהתגאות בהישגים. הם השאירו את הבית היהודי במשבר גדול. ההתאוששות מהמשבר לוקחת זמן. אי אפשר לדרוש מהבית היהודי-האיחוד הלאומי שיביאו 8-10 מנדטים. זה לא יקרה. אני מקווה שיקבלו יותר מארבעה מנדטים, אבל אי אפשר לבוא בטענות אליהם אחרי המשבר שהם עברו".
"כמות הציוניים הדתיים לא מעלה ולא מורידה כי הם מפוצלים בכל סוגיה משמעותית בענייני דת ומדינה. כך קרה במתווה הכותל או בבחירות לרבנות הראשית"
ההתיישבות או מרכולים בשבת?
פרישתו של בנט מהבית היהודי הוכיחה אולי יותר מכל את הבדלי הגישות הקיימים היום בתוך הזרמים הדתיים – לאומיים; אם בעבר הנושא הבוער היה סוגיות דת-חברה-מדינה, הרי שהיום מה שעומד לנגד עיניהם של רבים מחברי הכנסת הדתיים לאומיים זו ארץ ישראל וההתיישבות.
פרופ' אשר כהן: "חלק מהצרכים, דוגמת מוסדות חינוך, לא השתנו כלל. השינוי הגדול הוא בכך שכיום אין תחושה שקיים איום על החינוך הדתי. אנחנו לא בשנות החמישים. בשנות החמישים גם היה צורך לעצב את ההסדרים השונים בסוגיות דת ומדינה, שאכן עוצבו אז. כיום, כמובן, ניתנת תשומת לב רבה לסוגיה המדינית ולהתיישבות, אם כי יש רבים שזהו עבורם לא הנושא הבלעדי".
הרב יצחק לוי: "מדברים על ארץ ישראל ממלחמת ששת הימים, זה לא חדש. כבר 40 שנה מאשימים את הציונות הדתית שהיא עוסקת רק בעניין ארץ ישראל וזה לא נכון. כל השנים בכנסת עסקנו בעניינים חברתיים, יהודיים, בהרבה מאד סוגיות שחשובות לנו, כולל סוגיות חינוך דתי. בוודאי שיש שינויים. אינה דומה מדינת ישראל של לפני ארבעים שנה לזו של היום, ולכן גם בציונות הדתית יש שינויים וצרכים אחרים, וכן קבוצות יותר מגוונות בתוך הציבור הדתי לאומי. צריך לראות את הדברים הערכיים שרוצים במדינה ולא רק את הצרכים התקציביים".
"יש נציגות דתית בכל המפלגות. האם הנציגות הזו תדאג לנו, לערכים ולצרכים של הציבור הדתי לאומי? מוכח שלא כך, הם יושבים בכנסת ומהווים קישוט למפלגות האלה"
דתיי קישוט
היו שנים שבהן הייתה נציגות דתית לאומית כמעט בכל המפלגות, בטח במפלגות הגדולות. עם זאת, אותם נציגים לא הצליחו להשאיר חותם בנושאים דתיים. הרב יצחק לוי מאמין, כי אותם נציגים כלל לא דואגים לערכים ולצרכים של הציבור הדתי לאומי אלא משמשים באותן מפלגות כקישוט: "יש נציגות דתית בכל המפלגות. האם הנציגות הזו תדאג לנו, לערכים ולצרכים של הציבור הדתי לאומי? מוכח שלא כך, הם יושבים בכנסת ומהווים קישוט למפלגות האלה, המפלגות יכולות להתהדר שיש להם נציגים דתיים אבל למעשה הם לא מהווים כוח נוסף לציבור הדתי לאומי ולערכיו. אני מדבר על ערכים של תורה, יהדות ומדינה – ערכים שאנחנו רוצים להשפיע על כל הציבור, לא רק על הציבור הדתי לאומי, והעיקר זה להשפיע על דמותה של המדינה. הדתיים שנמצאים במפלגות האחרות נמחקים בתוך המפלגה. איך אישה דתית אחת בתוך קבוצה של 30 חברי כנסת יכולה להשפיע?", הוא תוהה.
פרופ' אשר כהן סבור כי כל עוד הדתיים לאומיים חלוקים ביניהם בסוגיות של דת ומדינה, לא משנה כמה נציגים דתיים לאומים יהיו, זה לא ישנה הרבה לאינטרס של ציבור זה: "השאלה היא לא כמה ציונים דתיים יש בכנסת אלא לאילו מסגרות פוליטיות הם כפופים. אם החרדים חיוניים לקואליציה של הליכוד, גם חמישה דתיים בליכוד לא יועילו כי החרדים יכתיבו את הקו הפוליטי בסוגיות דת ומדינה. זו גם הסיבה שכמות הדתיים לא תשנה הרבה. מדובר בדתיים החלוקים ביניהם בשאלות דת ומדינה ולכן הקו החרדי מכתיב את העניינים. כך קרה במתווה הכותל או בבחירות לרבנות הראשית. כמות הציוניים הדתיים לא מעלה ולא מורידה, כי הם מפוצלים בכל סוגיה משמעותית בענייני דת ומדינה".
בנוסף אומר פרופ' כהן, כי המגמה לשילוב דתיים וחרדים במגוון רשימות איננה חדשה: "ראינו את זה במערכות הקודמות ב'יש עתיד', ב'כולנו', אצל ליברמן וכיוצא באלה. זו לא מגמה חדשה. דווקא הנציגים הדתיים ב'חוסן לישראל' ו'בעבודה', מלבד 'הליכוד' מדגישים את מה שכבר ציינתי – אין משמעות גדולה למספר הדתיים כי ממילא הם יהיו חלוקים ביניהם במגוון נושאים כמו שניכר כבר בכנסות האחרונות".
אם המפלגות הדתיות יתרסקו, מה יכולות להיות ההשלכות של זה על המפעלים שלהן? האם המפלגות הדתיות הן 'החמצן' של הציונות הדתית או שבכל מקרה יהיה מי שידאג לרווחתנו?
"ההשלכות היחידות שיהיו לזה הן רק במקרה והמוסדות הללו נשענו על מה שמכונה 'כספים קואליציוניים'. זה לא שמחר אין מפלגה דתית והכול מתמוטט. אבל מי שנשען על כספים קואליציוניים אכן ייפגע. אולי סוף סוף יוכנסו דברים לבסיס התקציב ולא דרך כספים קואליציוניים שיוצרים גם פערים בתוך החברה הדתית בין מוסדות של מקורבים יותר למקורבים פחות לצלחת הקואליציונית", משיב פרופ' כהן.
