הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)במאבק הציבורי שלנו לעיצוב דמותה של מדינת ישראל עלינו להכיר בצדקת דרכנו ולא להתבטל מפני הרחוקים מדרכנו – יש להיאבק בכל האמצעים החוקיים להצלחת דרכנו, לא בהתבטלות ולא בניסיון למצוא חן, אבל יחד עם זאת ההתייחסות שלנו צריכה להיות לא בשנאה ולא בהתלהמות, אלא להתעלות מעל הכעסים. להמשיך להצלחת דרכנו בתוך כלל ישראל ולא בפרישה ממנו, וכן לא לפורר את המחנה הפנימי שלנו. ההתכתשות הפנימית פוגעת יותר מכל דבר אחר בהצלחת המחנה שלנו. על כן, בשבוע הבחירות, שבו מרבים להטיח בוץ קבוצה אחת על זולתה, עלינו לברר לעצמנו את גבולות "אהבת ישראל".
כך כתב הראי"ה ב"אורות" (עמ' קמט): "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל גם אחרי הביקורת היותר חופשית, הננו מוצאים את עצמיותה נקיה מכל מום – כולך יפה רעיתי ומום אין בך". על החובה לסייע גם לאויבים וגם לשונאים שבישראל מלמדת אותנו התורה ממצוות השבת אבדה לאויב ופריקה וטעינה לשונא. והנה כיום עומדות במחננו שתי אהבות בהתנגשות זו עם זו, והן: אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל. עקירת הישובים ברצועת עזה, הריסתם והפיכת יושביהם לפליטים חסרי בית של קבע, או האלימות של שוטרים שהיכו באלות על ראשי ילדים תמימים בעמונה, כל אלו הביאו בשעתם רבים וטובים במחנה שלנו להרהר על המשך הזדהותם עם המדינה ומוסדותיה. מחשבת ההתנתקות הזו גולשת לפעמים גם לשנאת חלקים מהחברה היהודית, עד כדי אמירות שאנשי המחנה האחר אינם האחים שלנו. איך עלינו להתייחס לתופעה הזו?
את דברי הכתוב: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזב תעזוב עמו" (שמות כג ה), היה רבנו הרב צבי יהודה מפרש: החמור רומז לחומריות שההשתקעות בה מביאה לרשעות, ומתוך כך מגיעים למצב של "רבץ תחת משאו". הציבור מורכב מצדיקים בינונים ורשעים, זהו המצב הנורמלי: שהצדיקים בראש אחריהם הבינונים ובסוף גם הרשעים (צב"ר), אבל לפעמים מופיעה תסבוכת נוראה שבה הרשעים הם למעלה ואז הצבור הוא רוב"ץ, (רשעים בינונים וצדיקים), ואז יש חשק לברוח, חס ושלום. על כך אומרת התורה: "לא תוכל להתעלם", אין שום אפשרות לברוח וממשיך הרצי"ה: זאת המדינה שלנו, זאת ממשלתנו, "וחדלת מעזוב לו" חלילה וחס, לא קיימת אפשרות כזו. אנחנו ביחד עם כלל-ישראל, על אף כל הצרות, וגם צרות מבפנים, אנו שייכים לכלל-ישראל, ועל אף כל הסיבוכים- אנו נשארים בפנים. על ביאת המשיח אנו אומרים: "עם כל זה אחכה לו", מה פירוש "עם כל זאת"? עם כל הסיבוכים אין אנו נסוגים – שהרי על הקב"ה נאמר: "השוכן אתם בתוך טומאתם". אין כאן פשרנות ושום ויתורים, אלא צריך עמידה בתוקף, אבל בפנים.
עוד היה הרצי"ה משנן לנו תלמידיו פעמים רבות את דברי הספר "פרי הארץ" (של רבי מנחם מנדל מויטבסק רבו של בעל התניא) שכתב: ". . . ואל יפריש עצמו מן הכלל להיות הוא פרט, כי לא יהיה לו חלק בהשפעות של כלל ישראל. ובתוך הכלל (שאין לפרוש ממנו נמצאים) אף הרעים מאד, שיש לדון לזכות אף לכת רעים מאד, כי אנוסים הם מאד. וזה יזהר (לדונם לזכות), כי לפעמים משבח ודן לזכות את פושעי ישראל וגורם זכות גם למעלה ושמחה לשכינה אמנו אם הבנים" (ועיין הדברים במילואם בספרי "אילת השחר" עמ' קה). מכל האמור אנו לומדים שבעמידה שלנו להגשמת דרכנו עלינו להתחבר ולשתף פעולה עם כל הקרובים לדרכנו, יחד עם זאת לא להתנתק ולהבדל משאר אחינו גם הרחוקים השותפים עמנו בתחייתו של עם ישראל בארצנו.
(תרומה תשפ)
