מערכת שבתוןמשה פטגו
רב צבאי
חג הסיגד נקרא בעבר "מהללה" מילה זו באה מהמילה "מחילה" כלומר בקשת מחילה מבורא העולם.
"סיגד" משמעותו לסגוד, להשתחוות – חג ההשתחוויה.
חג הסיגד חל בכל שנה ב-כ"ט בחשוון, שבעה שבועות בדיוק לאחר יום הכיפורים, היום ה-50 הינו חג הסיגד . חג זה נחוג על-ידי קהילת ביתא ישראל במשך אלפי שנים והועבר מדור לדור. על-פי מסורת קהילת ביתא ישראל, רעיון חג הסיגד נלקח מחידוש הברית בימי שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה. בתקופת שיבת ציון המצב הרוחני של העם היה קשה מאוד ורבים נישאו בנישואי תערובת וחלק גדול מהמצוות נשכחו מעם ישראל כמתואר בספר נחמיה פרקים ( ח-ט) עזרא ונחמיה שהיו מנהיגי העם באותה תקופה אספו את הגולים שחזרו לירושלים וקראו בפניהם את התורה וחידשו את האמונה בין ישראל והקב"ה וכן הקפידו מאותו זמן לשמור את התורה ולהיבדל מגויי הארץ. בעקבות הגלות הארוכה של יהודי אתיופיה המנותקים גאוגרפית ממרכז עם ישראל בארץ ישראל ובכדי למנוע התבוללות והתרחקות מהדת אימצו יהודי אתיופיה את מה שעשו עזרא ונחמיה בשיבת ציון. כלשון הכתוב וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה, עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲוֹנוֹת, אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ, עַל-עָמְדָם, וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם, רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים, לַ-ה' אֱלֹהֵיהֶם ( נחמיה פרק ט, א- ג(
חג הסיגד מתחיל בצום והחל משעות הבוקר המוקדמות, נהגו שכל הציבור עולה אל ההר הסמוך לכפר, לימים המקום המרכזי שבו חגגו את החג היה בכפר שנקרא אמבוואר על אחד ההרים הגבוהים. לטקס זה התלבשו כולם בבגדי לבן, דבר שסימל את מעמד הר סיני ומתן תורה.
חג הסיגד היווה הזדמנות לבני הקהילה לחזור בתשובה, להפגין את נאמנותם לברית התורה הנצחית ולפנות בצום ובתחינה לאביהם שבשמים שיחזירם לארצם. בראש שיירת הצועדים, צעדו הקייסים – רבני הקהילה כשנושאים בידיהם את ספרי ה"אורית" ספרי התורה, ספרי התורה נכתבו בשפת ה – "געז" שפת הקודש.
בחג הסיגד הקייסים קוראים בספר התורה, בעיקר בפרשת מעמד הר סיני וכן קטעים נוספים מספרי עזרא ונחמיה. הפרקים נקראים בשפת הגעז ומתורגמים לשפה המדוברת לאמהרית.
את התפילות בחג מתפללים בשפת הגעז בניגון מיוחד שדי במנגינתו בכדי 'לשבור' את הלב אפילו של אלה בציבור שאינם מבינים את לשון התפילה ומתפללים לשלום כל יהודי אתיופיה ולשלום כל עם ישראל באשר הם. חלק משמעותי מהתפילה מוקדש לתקווה לזכות לעלות לארץ ישראל, לבית המקדש ולהקריב בו קורבנות ומתפללים לקיבוץ גלויות ולראות בבניין ציון וירושלים.
במעמד החג הקייסים דורשים דרשות שבהם מזכירים לעם את חשיבות שמירת הנאמנות לתורה ולמסורת וקוראים לקהילה לשמור את המצוות ולחזור בתשובה, להתפלל ולהתחנן לקב"ה שיחזירם סוף סוף לארץ ישראל, ושיהיו זכאים להגשים את החלום הנכסף לעלות לירושלים.
אחה"צ בתום הטקס, יורדים כל הקהל מן ההר בהתרוממות רוח ובהרגשה זכה של היטהרות והתחדשות גדולה, בשירה ובריקודים. מחזירים את ספר התורה למקומו ושוברים את הצום בסעודה חגיגית הנמשכת עד אור הבוקר.
למחרת בבוקר, נפגשים מנהיגי הכפרים שבאו לחוג יחד, כל מנהיג מציג את בעיות בכפרו ומתייעצים כיצד לעזור איש לרעהו. חשוב לציין – שכבר בהתקרב יום החג מורגשת אווירת חג והתרוממות הרוח בקרב כל קהילות ביתא ישראל.
במקום הסעודה בונים סוכה גדולה והמשפחות המקומיות מארחות משפחות רבות שמגיעות מרחוק מכל הכפרים למספר ימים. כך נעשתה הכנסת האורחים חלק חשוב מהחג.
בשנת 2008 התקבל חוק בכנסת הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל ויום בחירה.
כיום נוהגים בני הקהילה לעלות לירושלים ברוב עם להיפגש יחדיו ולחגוג, הקייסים פותחים בתפילה בארמון הנציב הצופה להר הבית להודות על חצי מהחלום שהתגשם- הגעתנו לארץ ומצפים לחצי השני לבניין בית המקדש שאותו אנו מבטאים זאת במרחק הפיזי, לכן מתחילים את האירוע של חג הסיגד בארמון הנציב ולא בכותל.
חג הסיגד שימש עוגן חשוב בחיזוק הקהילה מבחינה רוחנית, למרות כל קשיי הגלות הארוכה באתיופיה והאמונה הגדולה כי "עוד מעט עולים לארץ ישראל ולירושלים".
כולנו- ילדים רכים, נשים בהריון, סבים וסבתות עשינו ברגלינו את המסע הקשה והמסוכן במדבריות מאתיופיה לסודן, כדי להגיע לארץ ישראל לירושלים, כל הסיכונים הנוראים של הדרך לא הרתיעו אותנו, קדימה בכל מחיר! לירוסלים. מי שינסה לשפוט בהגיון קר את המסע הזה לא יבין דבר, כח פנימי קדוש ועתיק וחזק מכל שיקול שכלי קר, עשרות אלפים צעדנו ועשינו את המסע מתוך אמונה פשוטה ותמימה שעברה מדור דור, אמונה בצדקת הדרך, שמקומנו כאן בארץ ישראל בירוסלם. החלום להגיע לארץ ישראל התגשם אבל לאחר שהגענו לכאן והתגלה לנו כי בית המקדש עודנו חרב, אנו ממשיכים את חג הסיגד כאן בארץ ישראל כדי להמשיך ולהתפלל ולהתחזק רוחנית עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וגם כדי להודות על החסדים העצומים שעשה עימנו הקב"ה בדרך ושאנחנו זוכים לחיות כאן בארץ הקודש!
(חיי שרה תשע"ט)
