הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש תחום אתיקה ברבני צהר)הוצאת דברים מהקשרם היא אחת הפעולות המכוערות ביותר המתחוללות כלפי דבריו של אדם. שכן, לשקר אין רגליים, וכאשר מיוחסים לאדם דברים שכלל לא אמר – הוא יכול בנקל להוכיח את העיוות ואת הקריסה של טיעונים אלה. לעומת זאת, כאשר מוציאים דברים של אדם מהקשרם, נאחזים בנקודות האמת שבהם, שכן הוא אכן ביטא אותם, אך מנתקים אותם מהקשרם, ולמעשה יוצרים את העיוות הגדול ביותר, וזאת מכוחו שלו עצמו. הדמות המובהקת של מוציא דברים מהקשרם הוא דואג האדומי, שהפך לסמל הנורא ביותר של לשון הרע. הוא ציטט את דבריו של אחימלך כהן נב, ותיאר כיצד הוא סייע לדוד בבורחו מפני שאול. בדבריו לא אמר דברי שקר מובהקים, אך הוא העלים משאול את ההקשר: את העובדה שאחימלך כלל לא ידע על הקרע שבין דוד לשאול, את העובדה שמנקודת המבט של אחימלך – דוד הוא שליח שאול, את העובדה שדוד הטעה את אחימלך ותיאר לו נסיבות שכלל לא התרחשו, ועוד ועוד. כל אלה ציירו סיפור של מרידה, בעוד שבפועל מעשיו של אחימלך נבעו מנאמנות מוחלטת לשאול. בעקבות התיאור הנורא הזה החריב שאול את נב עיר הכהנים, והרג את יושביה.
חובתו של אדם המבקש להיות איש אמת, אפוא, היא לצייר את התמונה המלאה של דברים שהוא מביא. את ההקשר, את הנסיבות, את הדרך בה התבונן המביע ואת תמונת העולם כפי שהצטיירה בדבריו המלאים. לעולם מהווה ההקשר חלק בלתי נפרד ממשמעות הביטוי, והתעלמות ממנו מהווה שקר נורא, בעיקר בשל העובדה שהוא מקבל את כוח החיות שלו מהקיטוע החלקי של דברים שאכן נאמרו. שיטת הוצאת הדברים מהקשרם נהוגה בהיקפים גדולים, בעיקר בעריכות מגמתיות, והיא אחת הרעות החולות של עולמנו. בשל כך, כדאי לו לאדם אפוא לחשוב תמיד כיצד יכול הוא לתרום למניעת האפשרות שדבריו יוצאו מהקשרם, מתוך תשומת לב לכל המשמעויות העלולות להיוולד מכך.
כמו בכל עיקרון אתי – יש לטיעונים כנגד הוצאת דברים מהקשרם גם מגבלות. מנהג טוב הוא לבקש ממי שטוען כי דבריו הוצאו מהקשרם – להכניס אותם בחזרה להקשר. לעתים מתברר כי אכן נעשה עוול גדול, ויש אפשרות לתקנו על ידי הקשבה אמיתית וכנה להם; לעתים מתברר כי הדברים שנאמרו לא היו ראויים בכל הקשר, בכל נסיבות, ועל ידי כל אמת מידה אפשרית. הכנסת הדברים להקשר שהדובר טוען למקוריותם מאפשרת לבחון את הדברים בדיוק כפי שהוא רצה שהם ייאמרו. זו פעולה החותרת לאמת, אך גם מהווה אפשרות ביקורת מצוינת, ובחינה האמנם מדובר בטיעון בעל משקל, וכאשר הדברים נשמעים על רקע הקשרם הם אכן מקבלים תפנית אחרת, או שמדובר בתירוץ ובהתחמקות, וגם על רקע הקשרם הם דברים שלא ראוי כלל לאומרם. לא זו בלבד, אלא שההגנה עליהם מהווה אף תוספת לפגמים הגדולים שיש בהם.
כדאי אפוא שבכל פעם שנטען כי דברים הוצאו מהקשרם – יטה השומע אותם אוזן כנה וישרה, ויבקש מהדובר להכניס אותם להקשרם המקורי. אז תיעשה פעולת אמת, ומתוך ההקשר יוכלו הדברים להיבחן. לעתים מדובר בטיעון משמעותי, המחזיר את הדברים למקורם הראוי. לעתים מדובר בתירוץ מתחמק, שרק מחמיר את הדברים. ובכל מקרה – מדובר בפעולת אמת, שהיא נכונה תמיד.
(תצווה תשעח)
