שעת אחדות

בתחילת פרשתנו מתוארת לידתם של יעקב ועשיו ליצחק ורבקה. בסוף הפרשה, לאחר לקיחת הברכות מעשיו, שולח יצחק את יעקב לפדן ארם כדי שיקים שם את ביתו, את בית ישראל (בראשית כח א-ה).
ממשפחתו של יעקב יצא עם ישראל, ומבניו יצאו שנים עשר שבטי י-ה, זרע קודש שאין בו פסול: "ועל זה אמר הכתוב (מלאכי ב י): 'הלא אב אחד לכולנו א-ל אחד בראנו', כי אב אחד הוא יעקב אבינו. כי אברהם ויצחק יצאו מהם עשו וישמעאל ואינם אב אחד לכולנו, לבד בני ישראל" (בית אלקים למבי"ט שער היסודות פ"ח). אולם כבר במשפחת יעקב, עוד טרם היווצרותו של עם ישראל, עלתה שאלת האחדות בבית פנימה. כיצד יוצרים אחדות למרות חוסר האחידות? לא רק כערך משפחתי חברתי, אלא גם כערך רוחני: "'הלא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו' (מיכה ב י), 'גוי אחד בארץ' (שמואל ב ז כג), כל איש ישראל חוטר מגזע אחדות הקדושה העליונה מתחת כנפי השכינה, וכל הנפשות לו יתברך הנה חשובות כאחת. כי על כן את כל יוצאי ירך יעקב 'נפש' אחת קראם הכתוב (בראשית מו כז), כי גם שכל איש ואיש נפרד מרעהו, אין הפירוד בלתי אם גוויתינו ואדמתינו אך לא בנפשותינו" ('תורת משה' לאלשיך דברים כג י). "ומפני זה אמר: 'א-ל אחד בראנו' כי 'א-ל אחד' ייחד שמו על 'אב אחד' ועל זרעו שהם כלם 'אחדים' לעבודתו בלי שום פסולת. ועל זה נאמרה כל פרשת שמע בלשון יחיד 'ואהבת את ד' וגו' ושננתם לבניך וגו" להורות על היותנו 'אחדים' ב'אחדותו' ית' השם אחד (ש"ב ז') 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'" (בית אלקים שם).
ומכאן שלדורות עם ישראל יש לשקוד על אהבת אחים בשגרה ובעת צרה: "ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם ומדת השנאה מרוחקת מהם כישראל, שהרי א-לוה שלנו א-ל אחד וכן כתיב (מלאכי ב): 'הלא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו'. ואנחנו עם אחד שנא' (שמואל ב ז): 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד. ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד" (כד הקמח לרבנו בחיי ערך שנאת חנם).
הרצח הנורא שאירע בשבת קודש פרשת וירא בבית הכנסת של הקהילה הקונסרבטיבית בפיטסבורג, ע"י אנטישמי מוסת, אכול שנאת יהודים, הציף מחדש את סוגיית האנטישמיות העולמית שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי. אנטישמיות רבת שנים, שבכל זמן פושטת צורה ולובשת צורה אחרת. אל נוכח אירוע זה כולנו צריכים לאמץ אל ליבנו, ממרחק, את אחינו היהודים בני הקהילה ואת אנשיה, להיות אתם בשעתם הקשה ולנסות לחזק אותם כמיטב יכולתנו ולזכור ש'אחים אנחנו בני איש אחד' (בראשית מב יג), כי 'הלא אב אחד לכולנו א-ל אחד בראנו'. זו לא השעה להזכיר ולחדד את המחלוקות ואת הבדלי התפיסות בין האורתודוקסיה לבין התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. המחלוקות עומדות בעינן, קשות, קוטביות וחד משמעיות, שאין להקל בהן ראש. אולם 'לכל זמן ועת תחת השמים'. בשעה זו, 'שעת האחווה', צריך לשים אותן בצד.
לצערנו, דווקא בשעה קשה זו היו כאלה שניסו ללבות את המחלוקת ולטעון טענה חסרת שחר, שהאורתודוקסיה סוברת שקונסרבטיבים והרפורמים אינם יהודים חלילה ולקטב את היחס שבין העם היושב בציון לבין יהדות התפוצות.
באופן טרגי, דווקא הרוצח השפל הזכיר לנו, כמו כל האנטישמיים בכל הדורות, ש'אחים אנחנו', וגורל משותף לנו. וכולנו כתובת דומה לאותה שנאה ללא אבחנה.
זוהי שעת אחדות ולא שעה למחלוקות.
(תולדות תשע"ט)