הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בסיפור העקידה בולט חסרונה של שרה. בצאתו להר המוריה אברהם אינו מדבר עם שרה כך שיתכן שהיא לא יודעת על מטרת הליכתם המשותפת של אברהם ויצחק. חז"ל היו משוכנעים ששרה אינה מעורבת בניסיון העקידה. (תנחומא וירא, כב) :
'וירא את המקום מרחוק אמר אברהם, מה אעשה אם אגלה לשרה, נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה? אמר לשרה תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח … כשהיו בתוך המאכל אמר לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים אקחנו ואחנכנו שם, אמרה לו לך לשלום …'
חז"ל חוזרים ומתארים דו שיח בין שרה ליצחק לאחר ששב מהר המוריה (תנחומא כג) :
'אמרה לו בני מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואלולי שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה – ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה.'
אם כן, שרה מופתעת מסיפורו של יצחק ובשומעה את הדברים פרחה נשמתה. סיפור זה חושף בצורה ברורה, ששרה לא הייתה מעורבת בניסיון העקידה. במקביל, לאחר העקידה הכתוב מתאר שאברהם חוזר אל נעריו בלשון יחיד: 'וישב אברהם אל נעריו'. לא ברור להיכן נעלם יצחק. אמנם, חז"ל סבורים שיצחק הלך להתחזק בבית מדרשו של שם, אבל ככל הנראה לא מדובר בפסק זמן או בהתחזקות רוחנית, אלא במעשה המבטא ניתוק קשר שבין יצחק לאברהם. אם נחבר את שני המדרשים נקבל תמונה קשה אודות המשפחה. שרה הלכה לעולמה ויצחק נפרד מאביו וכל זה מתרחש מחמת העקידה.
לכאורה שרה אמורה הייתה להיות שותפה מלאה לסיפור העקידה, שכן יצחק הוא בנה יחידה וסביר שהיה בניהם קשר מיוחד. הכתוב מתעלם ממעורבות שרה הן בתחילת הניסיון והן בסופו. לאחר שובו מהר המוריה אברהם אינו מספיק להיפגש עם שרה בחייה ולשתף אותה במה שאירע. זאת ועוד, יצחק השתנה בעקבות מעשה העקידה. הנצי"ב סבור, שיצחק נשאר בגדר מלאך ולא חזר לחיים ארציים. חז"ל אף תלו את ראייתו הלקויה של יצחק – 'ותכהין עיניו מראות' באותו אירוע טראומטי של העקידה, שדמעותיהם של מלאכי השרת נשרו על עיניו. אם כן, שרה נפגעה מניסיון העקידה באופן ישיר. היא לא קיבלה את אותו יצחק בנה האהוב. גם אם פגשה את יצחק לאחר העקידה, היא נשברת נוכח מצבו וכפי שמתואר בחז"ל פרחה נשמתה. סיפור העקידה היה ניסיון קשה עבור אברהם. מצד אחד, הוא העמיד את אברהם מול הקב"ה, אבל מאידך, הניסיון אינו תם והשלכותיו קשות, שכן בעטיו מתנתקים היחסים שבין אברהם לבנו יצחק. שרה הייתה משמעותית וחשובה ליצחק והיעלמותה מן העולם כואב ליצחק.
פרשת חיי שרה מתארת את בדידותו של אברהם. ההליך של קבורת שרה מתבצע על ידי אברהם לבדו. השידוכין נעשים באמצעות המתווך הנאמן אליעזר. אברהם זקוק להפיג את בדידותו ונושא את קטורה לאשה ומקים משפחה נוספת ונולדים ששה ילדים. הוא אמנם מוריש את רכושו ליצחק, אולם נראה שמדובר במעשה טכני – 'וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק' ולא נאמר ליצחק בנו. וכאשר הוא נפטר הכתוב מתאר: 'ויִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה…". לא מצוין כל בכי או הספד, אלא פרידה קצרה מאברהם האב.
ניסיון העקידה אינו תם בהקרבת האיל על המזבח אלא מתמשך במותה של שרה ובהתרחקותו של יצחק. זו תקופתו הקשה ביותר של אברהם. חיים ללא אשה וללא יצחק. (חיי שרה תשע"ה)
