התפילה וחשיבותה

הפרשה פותחת בסיפור לידת יעקב ועשו. לאחר כעשרים שנות נישואים, רבקה פונה לבעלה בבקשה שיתפלל עליהם שיפקדו, "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה…" (שם, שם, כ"א). המדרש פורש מחלוקת בין ר' יוחנן וריש לקיש על משמעות המילה "ויעתר". "ר' יוחנן אמר: ששפך תפילות בעושר, ריש לקיש אמר: שהיפך את הגזירה, ולפום קריין ליה, עתרא, דאפך אידרא" (ולפיכך קוראים לו עתר (קלשון)- שמהפך את הגורן) (בראשית רבה ס"ג ה'). ר' יוחנן על בסיס לשוני דורש מלשון עתיר (עשיר), שהעתיר יצחק תפילות הרבה ובעושר, על הקב"ה, ואילו ריש לקיש דורש "ויעתר" מלשון עתר (קלשון), כלומר, ככלי עבודה חקלאי, שהמהפך את התבואה בגורן. לדעת ריש לקיש ניסה יצחק בתפילתו, להפוך את גזרת הקב"ה על פיה מעיקרה, וכפעולתו של העתר המהפך את התבואה בגורן, כך ניסה להפוך את גזרת העקרות.
כאשר נענתה תפילתם של יצחק ורבקה, 'ותהר רבקה אשתו', לא נפתרו כל הקשיים, "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ד'" (שם, שם, כ"ב). רבקה מואסת בחייה 'אם כן למה זה אנכי', בשל ההיריון הקשה. לדעת הרמב"ן רבקה שבה ומתפללת אל ד' לא בשל כפיות טובה או תבוסתנות, אלא כדי שיסייע לה לעמוד בייסורים שפקדוה, או שיגאלנה מהם במותה. הרמב"ן מסתייע בפירושו בפסוק מספר איוב "ולמה מרחם הוצאתי אגוע ועין לא תראני, כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל…" (איוב פרק י' פס' י"ט). מזעזע לחשוב על רבקה ההרה בדמותו של איוב השבור ורצוץ המבקש את מותו.
מספר משתנים קובעים את היחס לחולה הנוטה למות. גם לדעת האתיקה הכללית אין בשום אופן ליטול את החיים בידיים מחד גיסא. מאידך גיסא, גם ההלכה מסכימה שלא בכל מצב יש צורך להשתמש בטיפולים מאריכי חיים בכפייה או בכוח.
התלמוד מספר על יום מותו של רבי יהודה הנשיא. תלמידיו גזרו תענית, והתפללו לרפואתו ולהמשך חייו, אבל אמתו שראתה את צערו הגדול, אמרה שעליונים מבקשים את רבי, ותחתונים מבקשים את רבי, יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים, ועשתה מעשה כך שהתלמידים ישתתקו מתפילתם, וכך נפטר רבי (כתובות ק"ד ע"א). ממעשה זה משמע שלפעמים צריך לבקש רחמים על חולה שמצטער הרבה, ואי אפשר לו שיחיה- שימות (ר"ן נדרים מ' ע"א ד"ה 'אין מבקש'). וכך כותב הרב משה פינשטיין , "הנה בדבר אם יש אנשים חולים כאלו שאין ליתן להם איזה מיני רפואות להאריך חייהם קצת יותר, הנה מפורש בכתובות ריש דף ק"ד בעובדא דפטירתו של רבי…(מעשה פטירתו של רבי יהודה הנשיא), ונקט זה הגמ' לאשמועינן שאיכא לפעמים שצריך להתפלל על האדם כשמצטער ואין מועילין מיני רפואות לרפאותו, והתפלות שיתרפא לא נתקבלו, שצריך להתפלל עליו שימות" (אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ע"ג). מעשה דומה מובא בתלמוד, כאשר מת ריש לקיש, חברו ללימוד התורה של ר' יוחנן ,השתבשה עליו דעתו של ר' יוחנן מרוב צער על אבדן החברותא, אזי, ביקשו עליו החכמים רחמים כדי שימות, וכך היה (בבא מציעא פ"ד ע"א).
(תולדות תשע"ט)