אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])אין לך תמונה עגומה, מכמירת לב ועצובה יותר מזו, בה אדם בורח מפני אחיו הרודף אחריו להורגו- "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי", והוא מוצא עצמו נרדף ובודד, כשרק אבן אחת למראשותיו.
אבא ואימא לא בסביבה, הבית והשכונה מתרחקים, אין שום משענת, מקור תמיכה, סעד נפשי, גב כלכלי, משפחתי או ציבורי.
מסביב חושך, חוסר אונים חשש מפני העתיד… אבן אחת…וחלום אחד…
זו לא תמונה מהעבר. זו גם תמונה מהדורות האחרונים, של רבים וטובים שמצאו את עצמם בסיטואציה דומה באופן כזה או אחר, מרוחקים פיזית או נפשית ממקור חיותם, וכל מה שנותר להם בצקלונם זו אבן אחת וחלום.
אימי ז"ל, הייתה תמיד מספרת לנו על המזלג הראשון שקיבלה במעברה כשהגיעה ארצה.
לאחר שאיבדה בשואה לנגד עיניה את הוריה, אחיה ואחיותיה, לאחר שעברה את כל מדורי הגיהנום האפשריים במחנות השונים, לאחר שעלתה ארצה וגורשה לקפריסין, זכתה להגיע ארצה עם בעלה, אבי ז"ל, ועם ביתם הקטנה, אחותי שנולדה במחנה בקפריסין.
הגיעו ארצה חסרי כל ממש, כשבאמתחתם מזלג משומש וחלום.
וכך, לאורך כל קורות ימי ישראל נמצא תמונה דומה של יהודים, בני יעקב, נרדפים ומפוחדים, כשבקושי אבן אחת למראשותם, וחלום גדול בליבם.
וכי מה יש לו לאדם בעולמו בימיו הקשים, ואף בימיו הטובים חוץ מהחלום? החלום הוא חוויה אישית, אינטימית, פנימית. אי אפשר לחלוק אותו עם אחרים שגם הם יראו אותו, לפעמים גם אי אפשר להסביר אותו, אי אפשר להתווכח איתו, אי אפשר להגיד לבן אדם- לא חלמת. זה כל כך פנימי ואישי, ולכן פעמים רבות כל כך עוצמתי. לחלום יש כוח להניע לפעולה, להתגבר על קשיים ומכשולים, לרומם ולנווט בימי סערה, ולסחוף אל מחוזות שהחיים הריאליים לא מספקים אותם.
בסוף הסיפור יחלום יעקב עוד חלום. שם הסיפור יהיה כבר אחר לגמרי. בחלום הזה הוא כבר לא יהיה עם אבן אחת, אלא מוקף בשפע טובה ברכה ועושר- " וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים". זה כבר לא חלום של מצוקה אלא חלום של שפע, חלום שמוביל למסקנה בהירה וברורה: " עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".
אוי לו לאדם שמפסיק לחלום. אוי לה לחברה שאיננה מונעת ופועלת מכוח חזון וחלום.
נכון שעל פניו לא תמיד החלומות האישיים והלאומיים נראים ריאליים, אבל על הקשר בין החלום לריאליה כבר אמר בן גוריון בזמנו את המשפט המפורסם- "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי".
כשם שיעקב התחיל את דרכו עם אבן וחלום, וסיים אותה בתמונה הנפלאה של – " וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ..הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", כך בסופו של דבר גם הורינו, זכו לראות כיצד מהאבנים הללו צמח דור ישרים מפואר ומבורך, וב"ה עוד יזכו לראות צאצאיהם, נשואי ונושאי חלומותיהם, כי "לא לשווא אחי חצבת בהר לבניין חדש, כי מן החלומות והאבנים האלה ייבנה המקדש".
(ויצא תשע"ט)
