הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')"קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול", כתבה חנה סנש. היענות לקול ויציאה לדרך הם נקודות מוצא להתפתחות חדשה בחיים. כל אחד מאבותינו חווה אירוע מכונן שהחל בקול קורא והמשיך ביציאה לדרך.
אברהם נענה לקול המצווה: "לך לך מארצך… אשר אראך" ויצא למסע אל הארץ, שהפך גם למסע אמוני ולברית נצחית. החוויה המכוננת של יצחק היתה בצו "לך לך אל ארץ המוריה", ומאותה הליכה הוא הפך לעולה תמימה. יעקב שמע בקולה הנבואי של אמו "קום ברח לך", ויצא לדרך חדשה של קיום יהודי בגולה.
עיצוב זהות מחדש וביצוע שינויים בחיים מחייבים הקשבה לקול חיצוני או פנימי, ותובעים לא פעם גם יציאה לדרך. ההליכה למקום אחר, דוגמת ההליכות של האבות, משקפת התנתקות מעולם מוכר ושבלוני, והיפתחות לעולם חדש ולאתגרים חדשים. ההליכה למקום אחר מקנה לאדם יכולת להתבונן בשגרת חייו מבחוץ, ומאפשרת לו לפתוח דף חדש בחייו.
גם בזמננו יש המבצעים שינוים בחיים שראשיתם ביציאה לעולם אחר. צעירים רבים הנוסעים להודו, חוזרים עם עולם רוחני חדש, ולעתים הם מגלים במזרח הרחוק את העולם הרוחני שנמצא הכי קרוב, תורה וחסידות. הם היו זקוקים כנראה ליציאה אל האשראם של אושו בפונה או של אמה בקראלה, כדי שתתעורר סקרנותם להגיע לישיבה של הרבי בצפת.
כל אחד מאבותינו לימד בדרכו שלו כי להיות דתי, אין פירושו רק לשמר את המוכר אלא גם להיפתח לחדש. כל אחד מהם מראה שאדם גדול צריך להיות מסוגל לבצע שינויים מרחיקי לכת בחיים, משימה שרבים מתקשים בה. כזה היה אותו שוטה שעלה על רכבת כדי לנסוע צפונה, ובאמצע הדרך הבחין שהרכבת נוסעת דרומה. הוא קם מיד ממושבו והחל לרוץ ברכבת לכיוון צפון … אכן, קשה לפעמים לרדת מהרכבת ולעבור לרכבת שנוסעת בכיוון אחר.
סכלות שכזו אפיינה את עשיו. אחרי שראה "כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו", הוא הלך ולקח "אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל… עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה". עשיו הבין שעליו לשנות כיוון, אך הוא יכול רק לאלתר שינוי זניח, ואיננו מסוגל לרדת מהרכבת ולעלות על דרך חדשה.
יעקב, לעומת זאת, מתגלה כבעל יכולת לבצע שינויים מהפכניים. בעת הצורך הוא משנה לגמרי את עורו (תרתי משמע), והופך מאיש חלק לאיש שעיר, מאיש תם לאדם מתוחכם, מבן שאימא צריכה להלביש אותו ("ותלבש את יעקב את בגדי עשיו החמודות") לאישיות עצמאית המנווטת את מהלכיה בתוך סערות של עוינות, קשיים ומכשולים.
כשצריך לעזוב הכל ולברוח לחרן, יעקב, יושב האהלים, מסוגל לצאת לבד לדרך לא נודעת. כאשר לבן מכתיב לו כללים וסדרי עבודה בלתי מתקבלים על הדעת, הוא מתאים את שיטות העבודה שלו לתנאים החדשים, וכשהוא מחליט שהגיעה השעה לשוב לארץ כנען, הוא לא חושש מחמתו של חמיו ולא מחמת חמותו, ומסוגל להתנתק מחרן, ולחזור לארצו. אף בזקנותו יצליח יעקב לעבור מצרימה ולפתוח שם בחיים חדשים. יעקב, המסוגל להשתנות שינוי מוחלט, הופך ליחיד ששמו משתנה שינוי מוחלט, ומיעקב הוא נהיה לישראל.
אולם יחד עם כל השינויים שביצע יעקב בחייו הוא שמר לאורך כל הדרך על זהותו, על אמונתו ועל דרך חייו. יעקב, אבי הגלות היהודית, הטביע בבניו את היכולת להסתגל למצבים שונים ולשמור על הזהות והמהות, חרף התמורות של הזמן והמקום. ואכן במהלך אלפי שנות הנדודים במדבר העמים, נדרש עם ישראל שוב ושוב להשתמש ביכולת זו בעקביות וביצירתיות.
גם בחיים האישיים יש צורך לפעמים לבצע פעולת "חשב מסלול מחדש", אולם יש לבנות את החדש על יסוד הישן. בעולם הרוח, כמו בעולם המדע, כל חידוש דורש התבססות על רבדים קודמים, ובכל התקדמות יש המשכיות של יסודות מהעבר. הנוסע החכם שעלה על הרכבת הלא-נכונה יעבור לרכבת אחרת, אבל לא ישכח לקחת אתו את המזוודות. הוא יילך בדרכו של יעקב, שבכל השינויים והמהפכים לקח אתו את המטען הרוחני של אבותיו, ועל שפתיו תמיד היו "אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק" (בראשית לא,מב; לא,נג; לב,י). מיעקב איש תם יש ללמוד להיות בבחינת "אשרי תמימי דרך" (תהילים קיט, א) – אשרי היוצאים לדרך חדשה, אך שומרים על תומתם גם בדרך. הסוללים דרכים חדשות, אולם מאזנים בין חידוש להמשכיות ובין תמורה לרציפות.
(ויצא תשע"ט)
