כתובת קעקע – חלק ב'

ראינו ברשימה הקודמת כי יסוד איסור כתובת הקעקע כרוך בהרחקה מן העבודה זרה. מה אפוא יהיה הדין בימינו, כאשר הקעקועים הפכו לעניין אמנותי-תרבותי ולא דתי-פולחני? האם נראה שינוי במעמד האיסור?
רמז ראשון לשינוי שכזה ניתן אולי למצוא בקביעתו של רב אשי בגמרא (מכות כא, א), לפיה "כל מקום שיש שם מכה – מכתו מוכיח עליו". מדובר במקרה בו אדם נפצע והוא מעוניין לשים אפר מקלה על מכתו לצורך רפואה. רב אשי טוען שהדבר מותר, אף על פי שבכך נכנס לפצע חומר שמותיר סימן, שכן המכה מוכיחה שלא עשה כן לשם עבודת אלילים (וכן נפסק בשולחן ערוך; יורה דעה קפ, ג). האם ניתן ללמוד מכאן שכל מקרה בו הקעקוע לא נעשה לשם עבודת כוכבים יהיה מותר? לא בטוח. גישה מרחיבה תטען שההיתר מסתמך על העובדה שהמקעקע לא כיוון לעבודת כוכבים (ש"ך שם), אך מנגד ניתן לנקוט בגישה מצמצמת שתטען שההיתר תקף רק במקרה של מכה, בו יש צורך רפואי והמכה מראה לכל את הצורך שבדבר.
מקור נוסף שניתן להזכיר הוא דין העבד, המוזכר בתוספתא. השולחן ערוך פוסק (שם, ד), שאדון העושה סימן של קעקוע על עבדו כדי שלא יברח פטור. ומדוע? טוען ר' מרדכי יפה, בעל הלבוש, את הטעם "שהרי לא משום חוקת העכו"ם הוא עושה". מקור דומה לכך הוא המובא בבבלי גיטין (כ, ב). הגמרא קובעת שאם הבעל כתב את הגט לאשתו בקעקוע על יד עבדו, ונתן את העבד לאשתו, האישה מגורשת. התוספות שם (ד"ה 'בכתובת') מסבירים שאף על פי שכתובת קעקע אסורה, הגט כשר, שכן גט כשר גם אם כתבו על איסורי הנאה.
אבל כאן מתעוררת הבעיה. הרמב"ם פוסק דין זה כך (הלכות גירושין ד, ד):
"היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקים על ידו הרי זו מגורשת".
הכתיבה בקעקוע אולי אינה פוסלת את הגט, אבל לכאורה היא צריכה לפסול את העדים, שהרי על פי הרמב"ם גם הם חתמו בכתובת קעקע ועברו בכך על איסור. וכיצד יהיה הגט כשר בחתימתם? יש מהאחרונים (כך בבית שמואל, אבן העזר קכד, ס"ק טז) שתירצו שאולי היו העדים שוגגים, אך קשה להעלות על הדעת שתנאי חשוב שכזו לא הוזכר ברמב"ם. אפשרות אחרת היא לומר, כדברי הלבוש, שהיות ומוכח שלא כתבו כן לשם עבודת כוכבים אין הדבר אסור וממילא אין עדותם נפסלת.
האם מכאן מוכח שבכל מקום שהקעקוע לא נעשה לשם עבודת כוכבים הוא מותר? עדיין לא. זאת משום שהרמ"א מעיר בדין העבד שאדונו עשה בו סימן, שאמנם אין האדון חייב מן התורה אבל "לכתחילה מיהא אסור" (יורה דעה קפ, ד). כלומר, גם אם כתובת הקעקוע לא נעשתה לשם עבודת כוכבים, היא אסורה מלכתחילה מדרבנן. פסיקה זו מוכיחה לכאורה את הגישה המצמצמת בדין המכה, שקעקוע הותר מלכתחילה רק במקרה בו יש צורך רפואי או לפחות עגמת נפש גדולה, אך בכל מצב אחר הוא יהיה אסור.
המסקנה הצומחת מכל זאת היא אפוא, שכתובת קעקע, גם כשהיא נעשית שלא לצורך עבודת כוכבים, אסורה לפחות מדרבנן. רק במקרה של צורך רפואי או צער גדול הוא מותר מלכתחילה (ולכך ניתן לצרף דעות ראשונים שטענו שאיסור כתובת קעקע הוא רק בכתיבת אותיות ולא בציור). מסיבה זו כל הקעקועים הנעשים היום לצרכי נוי, שאינם הכרחיים, הינם אסורים. אך מה לגבי קעקוע שנדרש לצורך אסתטי (גבות, הסתרת צלקות) וכד'? כאן נראה שהיות שיש כל כך הרבה ספקות בדין הקעקועים, יש על מה לסמוך ולהתיר. וכן כתב הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית ג, עמ' כט-לד), שבענייני נוי של נשים, כמו איפור קבוע, יש לאשה הרוצה בכך על מה שתסמוך "ואין מזניחין אותה".
(וישב תשע"ט)