למה שלא נכסח את עזה חלק ב

ד"ר שוקי פרידמן

במהלך השבוע החולף, ובעקבות הצהרת שר החינוך לפיה יועצים משפטיים מגבילים את יכולתו של צה"ל "לנצח" וכי "הפצ"ר אינו המצפן המוסרי של צה"ל" סערה הזירה הציבורית בשאלת הציות למשפט הבינלאומי בעת לחימה. בדבר אחד אין ספק: פעילות צבאית ולחימה במסגרת דיני הלחימה מגבילה את השימוש בכוח ואת מיצוי כל יכולותיו של צה"ל. ברור שאם צה"ל היה נלחם בלי שום כבלים משפטיים, ומשטח, כמאמר הכותרת, את עזה, ייתכן והיה אפשר לסיים מהר יותר כל מערכה צבאית. למה, אם כן, שנחייב את עצמנו לדיני המלחמה של הדין הבינלאומי?
אפשר לשטוח שורה של טיעונים אבל דומה שכולם מתמצים בשניים עקרוניים: טיעון מוסרי-משפטי וטיעון תועלתני.
חיילים, טוען שר החינוך, כמו שאר האנשים יש להניח, הם מוסריים. הם אינם צריכים את המשפט שיכוון את התנהגותם. תסמכו עליהם שיהיה בסדר. האמנם? דמיינו מדינה בה אין משפט פלילי שאומר מה מותר ומה אסור, כי סומכים על האזרחים. 'איש את רעהו חיים בלעו'. בעניין הזה דיני הלחימה אינם שונים. אכן, צה"ל, וזו אינה קלישאה, הוא הצבא המוסרי בעולם ואין ראויים ומוסריים ממפקדיו. ועם זאת, אמות מידה משפטיות יכולות להועיל ולהכווין את התנהגותו. דיני הלחימה אינם אוסרים על לחימה, גם כשהיא פוגעת באזרחים. הם כן מנסים להסדיר, באמצעות עקרונות וכללים את המותר והאסור במהלך לחימה מתוך רצון לאפשר לצבא למצות את המאמץ המלחמתי ולנצח במערכה, תוך צמצום עד למינימום את הפגיעה באזרחים שלא מעורבים במעגל הלחימה. קיום פעילות צה"ל על בסיס הנחיות דיני הלחימה והפרשנות שניתנת להם בישראל, היא מקור עוצמה ולא חולשה מוסרית.
ציות לדיני הלחימה הוא גם תועלתני. בכל מלחמותיה של מדינת ישראל, המערכה התנהלה בשדה הקרב אבל גם בשדה הדיפלומטי ובזה של דעת הקהל העולמית. יתרה מזו, במבצעים האחרונים בעזה, כמו גם במלחמת לבנון השניה ובמלחמות העבר, הפעילות הצבאית הוגבלה, ולעתים נעצרה בעקבות לחץ בינלאומי. תוצאות מבצעים ומלחמות לא מסתיימות בשדה הקרב אלא ממשיכות בעולם המדיני הבינלאומי הדיפלומטי, וכיום גם המשפטי. כדי להיות מסוגלת לפעול בשדה הקרב באופן חופשי, ולבחור את מועד סיום המבצע, ישראל זקוקה גם ללגיטימציה בינלאומית. ציות לדיני הלחימה המונעים בסופו של דבר הרג של אזרחים, מסייעים לכך. דוגמה בולטת בהקשר זה הוא מבצע ענבי זעם בדרום לבנון (1996), שם במהלך מאמץ לחילוץ כוח, נורו פגזים לתוך מחנה פליטים וגרמו להרג של 102 אזרחים. בעקבות הביקורת הבינלאומית החריפה, המבצע הופסק תוך שעות.
בשני העשורים האחרונים, אחרי כל מבצע צבאי – מגיעה גם מערכה משפטית. המודעות בעולם וגם אצל הפלסטינים לשימוש בכלים משפטיים גדלה. הם עושים מאמץ להביך את ישראל, לכרסם בלגיטימציה שלה ואפילו להביא בכיר ישראלי לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. עד עכשיו, ההתקפות החמורות נהדפות. אבל מה שמאפשר לגורמים הללו להדוף אותן הוא ההקפדה של צה"ל על דיני הלחימה באופן חד משמעי ועקבי. אם המדיניות תשתנה, הסיכון כי חבר קבינט או קצין בכיר יועמדו לדין יגדל, והלגיטימציה של ישראל לפעול תוגבל.
למרות מצבה הביטחוני של ישראל והאיומים המתמשכים על ביטחונה, הציות לנורמות בינלאומיות נכון מבחינה משפטית ומוסרית וגם מחויב המציאות לאור הצורך של מדינת ישראל לזכות בלגיטימציה לפעולותיה ולהגן גם מהבחינה המשפטית על בכיריה ומפקדיה.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס' (גילוי נאות: הכותב הוא גם יועץ משפטי במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית במיל.) .
(וישב תשע"ט)