אפוא ישנם עוד אנשים כאלה?

אפוא ישנם עוד אנשים כאלה?
שירה ועמיחי איש-רן. איזה זוג איכותי. מן הסתם רבים שכמותם מסתובבים בינותינו, אבל הפיגוע בעפרה, בו שניהם נפצעו ואף איבדו את הוולד שנשאה שירה ברחמה, חשף אותם ואת איכותם בפני המדינה כולה. בחשיפה ראשונה שלהם בפני עיתונאים, כששניהם ישובים על כסא גלגלים, אמרה שירה: "הדם של כל עם ישראל זורם לי בעורקים כרגע. אני מרגישה שעם ישראל מחזק אותי נפשית ופיזית וזה נותן לי הרבה כוח". ועמיחי, במשפט מכונן משלו: "התינוק שלנו הצליח בשלושת הימים הקצרים שבהם חי לעשות את מה שרוב האנשים לא מצליחים לעשות כל ימי חייהם: הוא איחד אותנו: דתיים, חילונים, חרדים, ימנים ושמאלנים – כולם הגיעו ורצו לחזק. כולם הרגישו קשורים לסיפור האישי שלנו. אני גאה להיות חלק מעם כזה….האויבים שלנו יכולים לרצוח בנו, אבל הם לא יכולים לשבור אותנו – אנחנו לא ניתן להם". איזה איכות של אנשים.
מה נזכור מרונה

רונה רמון, אשת המופת הזו, בשיחות עם החברים הכי קרובים שלה ימים ספורים לפני מותה, ביקשה, כך על-פי עדותם, שמה שיזכרו ממנה זה את פועלה למען חברה טובה יותר במדינת ישראל, פעולותיה למען הילדים בפריפרייה, ובכלל. לא את הטרגדיות שהיכו בה בזו אחר זו. אישה אצילה ולוואי שנלמד ממנה את היכולת להפריד בין אובדן וכאב אישי עמוק לבין הרצון והיכולת לפעול לעשות פה את החיים טובים יותר, איכותיים יותר, לכלל ולפרט.

ובחזרה למציאות
אחרי התייחסות לדמויות ההירואיות דלעיל, המעבר לזוטות מהחיים הפוליטיים שלנו, שתופסים בד"כ מקום במדור זה, נראה כלא שייך. אבל החיים נמשכים.

מפגינים נגד עצמם?
אם זה לא היה עצוב ומגוחך, זה היה מצחיק. תשעה משרי הממשלה, מחצית מהשרים, בדרכם לישיבת הממשלה, יוצאים לנאום בהפגנה נגד הממשלה. נכון, במלים מכובסות הגיבו כמה מהם כי ההפגנה לא היתה נגד הממשלה אלא בעד ההתיישבות היהודית ביו"ש ובקריאה לתקן את העוול שבעפרה, אבל ב'לבן של העיניים', הדברים כוונו נגד אזלת ידה של הממשלה, וזה בסדר. לגיטימי. אבל אבסורדי, גם. אבסורד, שרק מבט כלפיי הפריימריז והתומכים הפוטנציאלים בימין יכול להסביר אותו. מתוך התשעה: בנט, שקד, אריאל, גלנט, אלי כהן, אלקין, יריב לוין, חיים כץ ואופיר אקוניס, מי שעשוי לשלם את המחיר הגבוה ביותר, עפ"י עדות אחד מבכירי הליכוד, הוא בנט, כמובן, שלא מהיום עלה לביבי על כל העצבים, וזה האחרון, אם רק יוכל, לא רק שלא יפקיד בידי בנט (אחרי הבחירות) את תיק הביטחון, אלא יתאמץ מאוד להשאיר אותו (ואת מפלגתו) בכלל מחוץ לממשלה. משנשאל לאחר ההפגנה על השתתפותו בה, השיב בנט כי "גם שרי הליכוד ו'כולנו' היו בה, ומשכך אין מקום לביקורת כאילו הייתה זו הפגנה נגד הממשלה. באנו להזדהות ואנחנו שמחים על כך", אמר. אם כך, במה חטאו של בנט גדול יותר משל השרים האחרים שנאמו גם הם בהפגנה? בדברים שנאמרו. בעיקר האישיים כלפיי נתניהו. בהפגנה ואח"כ בישיבת הממשלה. בעיניים שלי, לא נורא שבנט ישלם מחיר על התנהלותו כלפי ראש הממשלה (שגם הוא לא תמיד צדיק גדול ביחסו לבנט), שלפעמים נראית ילדותית משהו. החמור הוא, שמי שעלול לשלם את המחיר הוא הציבור שבחר בבנט ובחבריו ב'בית היהודי', שעלול להישאר בלא שליחים משלו במקום בו מתקבלות ההחלטות החשובות לכולנו. והתקציבים גם. וזה כבר משהו הרבה יותר משמעותי מאשר כורסת הצבי של בנט אישית.
**
לא סומך על הדיינים?

חשיפה, לא פחות ממדהימה, של אתר 'כיכר השבת'. מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הרב דוד מלכא, שלח ל-24 הדיינים שהחלו לכהן זה מקרוב, מכתב בו הוא מנחה אותם (בגיבוי נשיא בתיה"ד הרב דוד לאו) שלא לעסוק בסידור גיטין בשנה הראשונה לכהונתם, בשל הזהירות הנדרשת בסידור גט המתיר אשת איש לעלמא. במכתבו הוא מצין כי הנחייה זו היא בהתאם למה שביקשו ממנו הדיינים החדשים בימי השתלמות ובפגישות אישיות שלהם איתו. מתי כן יוכלו להתעסק בגיטין בשנתם הראשונה לכהונה? כאשר אב בית הדין בהרכב מלווה את כל הליך חקירת השמות וסידור הגט מתחילתו ועד סופו. בעיניים שלי- דיין שמפחד לעסוק בכך, אינו ראוי להיות דיין. אחד כזה היה אמור ללמוד את התורה הזו כולה עוד בטרם הגיש מועמדות בכלל, ולא ראוי היה להתמנות אם הוא נרתע מלעסוק בנושא המרכזי הזה שמעסיק את בתי הדין הרבניים בשרתם את הנזקקים להם.

"גדול עלינו"
כבר היו דברים מעולם, ששר דתי, דרעי למשל, העביר סמכותו לחתום על דברים המתנגשים עם השקפת עולמו הדתית, לידי מישהו אחר, ולו בשביל ההרגשה, שלא הוא היה 'המכה בפטיש'. מקרה שונה אבל דומה בעיקרון ארע בשבוע שעבר עם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית ירושלים. החברה לפיתוח הרובע היהודי הניחה בפני הוועדה המקומית בקשה להאריך את היתר הבנייה של הרחבה המשותפת בכותל, שהעבודות בה לא הושלמו, וחלקים ממנה אף נבנו ללא היתר. א-מה-מה, מנכ"ל העירייה, אמנון מרחב, הודיע למזכיר הממשלה כי הוועדה המקומית לא תדון בבקשה, שכן: "הבנייה במקום לוותה במחלוקות עמוקות וקשות, תכנוניות ותיאולוגיות, לאומיות ובינלאומיות. במקום כה רגיש, רווי מחלוקות ומורכבויות, יהיה זה אך נכון שהגורם שידון בבקשות להיתרי בנייה, להוצאתם ולהארכתם יהיה גורם תכנון ממלכתי-לאומי ולא גורם תכנון מקומי". ללא ספק, צעד חריג ויוצא דופן. אבל בעיניים שלי, גם חכם.

נעליים גדולות
בעוד כעשרה ימים יסיים הרב ד"ר אברהם לפשיץ, מנהל מנהל החמ"ד (מינהל החינוך הממלכתי דתי) במשרד החינוך את תפקידו, אותו מילא בהצלחה רבה במשך כתשע שנים. מועצת החמ"ד תמליץ בפני שר החינוך על המועמד/ת המועדף/ת על ידה להחליפו, השר יחליט ולאחר מכן יתבקש אישור נציבות המדינה. בבורסת השמות מוזכרת יונית יעקובוביץ, מנכ"לית תוכנית '/קרב', שבעבר ניהלה גם את תוכנית 'אפיקים' להעצמה דתית ברוח הציונות הדתית ולפני כן ניהלה את תיכון 'פלך' בק. עקרון ומוסדות של רשת אמי"ת בכפר בתיה רעננה, כמי שסיכוייה טובים יותר מאשר של המועמדים האחרים, טובים גם הם. ואלה שמות (בסדר הא"ב): חיים גבאי- מנהל מחוז צפון של החמ"ד, הרב אשר כורסיה – ראש אולפנת בני-עקיבא במודיעין, הרב שרגא פרוכטר – ראש ישיבת בנ"ע גב"ש, והרב ספי שרמן – מנהל תיכון 'ראשית' לבנים בת"א.
**
מים (בשבת) בששון

ועדה משותפת לוועדות הכלכלה והפנים של הכנסת אישרה בשבוע שעבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק לצמצום מספר תאגידי המים, מ-56 כיום ל-30. בין השאר הוכנס שם סעיף שרשות המים המקומית תוכל להחליט על התקנת מוני מים עם מנגנון ניתוק בשבתות ובחגים, כשהעלות לא תושת על הלקוחות. כמו כן נקבע כי תאגידי המים יהיו חייבים להתקין מוני מים כאלו גם במוסדות דת כבתי כנסת ומקוואות. ח"כ יעקב אשר מ'דגל התורה', שדחף את החוק הזה אמר כי "זהו צעד נוסף של חיזוק כבודה ומעמדה של השבת ודאגה נוספת לזכויות האזרח החרדי". מה שנכון, נכון. ומה שיפה בסיעות החרדיות, שהם דואגים בעיקר ל'דברים הקטנים' של אלה ששלחו אותם, שבתכלס', הם שעושים את החיים נוחים יותר.
**
(ויחי תשע"ט)