בד"כ אני משתדל לראות את העתיד במשקפיים ורודות, אבל האפשרות שמפלגת 'הבית היהודי', אחריי העריקה של הקדקודים זמן כה קצר לפני הבחירות לכנסת לא תעבור את אחוז החסימה (בטח אם לא ייווצר שם האיחוד עם 'האיחוד הלאומי') היא ברמת סבירות כזו, שכמה שארצה להיות אופטימי, זה לא כל כך מתיישב עם הרציונל. אולי זו תהא אפילו טעות להתעלם מהאפשרות הזו. אז, הנה לפניכם תרגיל מחשבתי, מה יהיה ביום שאחריי, כש'הבית היהודי', המפד"ל בגלגולה הקודם, לא תעבור את אחוז החסימה, כלומר, שלא יהיה לה ייצוג עצמאי בכנסת. אפילו לא באופוזיציה – משהו שלא אירע מאז כוננה מועצת העם הזמנית ועד הכנסת היוצאת.
נתחיל בחינוך הממלכתי דתי. זה פועל, כידוע, מכוח חוק שחוקק בזמנו של בן גוריון בדרישת הפועל המזרחי. חוק זה נותן לחמ"ד אוטונומיה מלאה בקביעת האג'נדה שלו, מנהל משלו, מפקחים משלו, ומכוחו מגיעים גם תקציבים ייעודיים לו. נגיד שהתרחיש הפסימי קורה, ו'הבית היהודי' לא עובר את אחוז החסימה, ונמחק. פשוט נמחק מהכנסת. שבוע לאחר השבעת הכנסת ה-21, או שנה מאותו יום, קם במליאה ח"כ מאחת הסיעות ומציע, להטמיע את החינוך הממלכתי דתי בתוך מסגרת החינוך הממלכתי. "בשביל מה כפילויות?", הוא ישאל, תוך כדי שיבטיח שאף תלמיד דתי לא ייפגע. תלמיד דתי יוכל להגיע לבית הספר חצי שעה מוקדם יותר ולהתפלל, מי שירצה יקבל אחה"צ העשרה תורנית, "רק ייעול המערכת", הוא יוסיף. "לסל התרופות חסרים 3 מיליארד שקל, ואת זה בדיוק נביא אם נבטל מיד את מסגרת החמ"ד", יציע. ומי מחברי הכנסת יהיה ערל לב ויתנגד? נראה לכם הזוי? בלתי אפשרי? בנצי דל, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך ובשנים האחרונות יו"ר הוועד המנהל קרית חינוך גבעת וושינגטון דווקא חושש בדיוק מהאפשרות הזו. "אם ח"ו לא תהיה בכנסת נציגות אותנטית של הציונות הדתית – המפד"ל/ ה'הבית היהודי', זו בהחלט אפשרות סבירה שמישהו בכנסת יקום וינסה לבטל את מערכת החינוך הנפרדת של החמ"ד", הוא מעריך בפנינו. אף שעברו עשרות שנים, דל עוד זוכר כיצד בזמנו עצרו את זבולון המר ז"ל ואת יהודה בן מאיר יבדל"א, אז צעירי המפד"ל, על שהפגינו נגד סגירת גן ילדים דתי ברחוב שפירא בפ"ת. "כל אותם צעירים (גם אלה שבני 40 כיום) שנולדו לתוך המערכת המשומנת הזו של מנהל החמ"ד במשרד החינוך לא יכולים להבין את עומק המשבר שיכול להתחולל אם ח"ו יבטלו את החמ"ד. בלי נציגות אותנטית של המפד"ל או המשכה הפוליטי – אף אחד לא יגן על החמ"ד", בטוח דל. זה יכול להתרחש מיד לאחר הבחירות, או שנה ויותר אחריי. אבל בלי נציגות בכנסת של אנ"ש – זה בהחלט עלול לקרות. והנזקים? ה' ירחם.
דל הלך לקצה. לאפשרות החמורה ביותר לחמ"ד. אבל יש גם מצבי ביניים, חמורים כשלעצמם, שבלי הכוח הפוליטי של המפד"ל/ הבית היהודי, פגיעתם יכולה להיות אנושה. קיצוץ דרסטי, אם לא חיסול, של תיקצוב השעות התורניות הניתנות לבתי הספר הדתיים, שעות ההפרדה (יגידו שההפרדה בין המינים מנוגדת לעקרון השוויון, פגיעה מגדרית וכדומה), שעות תפילה, כיתות קטנות – מה לא. גם כיום מנהלי הרשתות של הישיבות התיכונות והאולפנות "עולים לרגל" שלוש פעמים בחודש, לא שלוש פעמים בשנה, להתדפק על דלתות במשרד החינוך, וזה כשאנ"ש יושבים שם בדרגות הבכירות. וביום שאחריי? והמכינות? והמדרשות? והגרעינים התורניים? והתרבות התורנית? לא, זה לא שח"כ שאינו מפד"לניק (בגרסה הישנה או החדשה) הוא ח"ו שונא ישראל או תורת ישראל. פשוט, הדברים האלה הם בד"כ לא בנפשם וגם אם כוונתם טובה – לייעל את המערכת תוך הבטחה שהכל יהיה בסדר ודבר לא ייפגע, אין סיכוי שזה יעבוד כמו שזה עובד במתכונת הייחודית הקיימת זה עשרות שנים. ושימו לב שלא הזכרתי ולו במילה אחת את ההתיישבות. אגב, גם זו שבתוך 'הקו הירוק'. נחזור לבנצי דל. הוא עוד זוכר, שבזמן שיגאל אלון ז"ל היה שר החינוך והתרבות, בהרבה מאוד קיבוצים החלו לצוץ מגרשי ספורט או אולמות ספורט. ממש כפטריות אחר הגשם לקיים את "נפש בריאה בגוף בריא". בהמון קיבוצים, אך לא באחד של הקיבוץ הדתי. ככה זה כשלא קרובים לצלחת. מצב אוטופי? לא. אבל זה המצב. לטוב ולרע.
וגם זאת יש לדעת. בין נציגי המפלגות בכנסת ובממשלה לאלה שברשויות המקומיות מחובר צינור עבה דרכו עוברים תקציבי עתק. לא יהיה זה הימור גדול להעריך שבתקציבים הגדולים של כל מיני 'קול קורא' של משרדי הממשלה השונים זוכים בד"כ (לא רק, שלא יגידו) גופים המקורבים לשרים שבאותם משרדים. הנה עדות ששמעתי מכלי ראשון. בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות נבחר לעיר גדולה וחשובה בישראל ראש עיר חדש, חרף קריאת 'הבית היהודי' המקומי לחבריו לבחור בראש העיר הקודם. כתגובה, השריף החדש ממש לא רצה להכניס את 'הבית היהודי' לקואליציה. שר בכיר של 'הבית היהודי' (אותו שר כבר הוציא עצמו מאותה מפלגה…) הטריח עצמו ללשכתו של ראש העיר החדש, התחנן על כסא מ"מ של הנציג המקומי ומשכורתו ונתן להבין, ברחל בתך הקטנה, כי תהא לכך משמעות על כיצד ייראו שערי אותו משרד בפני הצרכים של אותה עיר. פתוחים לרווחה או רק מה שחייבים. יתנו (ג'וב) – יקבלו.
זהותה היהודית של המדינה
ועוד לא נגענו בזהותה היהודית של המדינה. מינוי דיינים 'סרוגים', קידום הבנות בנושא השבת (אמנת גביזון-מדן?), נושא גיורם של מאות אלפי העולים מחבר העמים, מינוי רב ראשי לישראל (בקדנציה של הכנסת הקרובה) ובכלל של רבני ערים, מושבים וכדומה, ועוד ועוד. אם אין 'בית יהודי' בכנסת, מי ידאג? הסיעות החרדיות לא יכולות לחלום על מציאות פוליטית טובה מזו עבורן. אם בקדנציה החולפת, למרות ש'הבית היהודי' היה שם (באופן רשמי), בנושאי דת-מדינה, נתניהו התיישר עפ"י הקו של הסיעות החרדיות (מתווה הכותל, הגיורים, לדוגמא), אתם יכולים להעלות על דעתכם מה יקרה כשבכנסת לא תהיה נציגות של 'הבית היהודי' האותנטי? מי יהיה בתפקיד שומר הסף של השקפת הציונות הדתית? ח"כ אחד ב'יש עתיד', ח"כ שני בליכוד?
כן, אני מודע ואף שותף לביקורת על (העדר) טיפול 'הבית היהודי' בקדנציה החולפת בענייני דת-מדינה. למעט הישגים של שקד בעניין מינוי דיינים סרוגים ושופטים שכאלה, אין למפלגה הזו הרבה במה להתגאות בכל הקשור להישגים על אופיה היהודי של המדינה ברוח תורה ועבודה, ברוח המיינסטרים של הציונות הדתית. הדומיננטיות בנושאים אלה היו המפלגות החרדיות. רק בג"ץ, פה ושם, עשה קצת איזונים, וגם זאת בעקבות עתירות של גופים חוץ פרלמנטריים. עתה, לאחר שפרש, התבטא בנט כי לא יכול היה להתעמת כל הזמן עם הרבנים החרד"ליים ועמיתיו הח"כים מאותה קבוצה. כעת, הוא נותן להבין, הוא יהיה משוחרר מכבלים אלה. ייתכן, אבל האם לאחר המשיכה הכל כך חזקה שלו ימינה, ולאחר שהותיר את 'הבית היהודי' כאדמה חרוכה, ינהרו אחריו רבים מהליברלים של הציונות הדתית? ספק. וכיצד תנהג 'הבית היהודי' בלבושה החדש בענייני דת-מדינה? ברוח רבני תקומה? תלוי, כמובן, מי ייבחר לעמוד בראשה. ולכך יהיו כמובן גם השלכות אלקטורליות. לכאן, ולכאן.
ההתיישבות- מה יהא עליה
לא שאני סבור כי אם בנט ושקד יהיו בממשלה, עם 5-6 מנדטים, הם יחוללו נפלאות באשר להתיישבות ביו"ש. אז מי, הליכוד? גם לא. עובדה שעד היום זה לא בדיוק התחום בו הוא יכול להתגאות. הגידול בהתיישבות היהודית ביו"ש בשנת 2018 היה 3 אחוזים בלבד, הנמוך בעשר השנים האחרונות. וזה עוד בעידן טראמפ. וביבי. נושא מורכב המושפע מגורמי חוץ רבים. מה שבטוח, עם ממשלת ימין אפשר להיות קצת יותר רגועים. אף כי לא שאננים. יש פרשנים הסבורים שהפיצול של בנט ושקד מהבית היהודי עלול להביא לאובדן הרבה קולות בימין ולעליית גוש שמאל שלטון. לא תגידו שלא הזהירו. נכון, יש גם הערכות אחרות, ימים ידברו.
***
'הבית היהודי' – בכל מחיר?
אז מה אתה חושב, שאלו אותי בעקבות המדור בשבת שעברה, צריך להצביע 'בית יהודי' בכל מקרה? אז ככה. אינני רבי. אני כותב רק את שעל ליבי ובמוחי וזה מחייב רק אותי, אם בכלל. ולתשובה – לא, גם אצלי אין "בכל מחיר". הרבה תלוי מי יהיו שם הדומיננטיים. אלה שבראש הרשימה. אם הקו שיובילו שם יהיה החרד"לי הקיצוני בנושאי דת-מדינה, סביר שאני ושכמותי לא נהיה שם. לאן נלך? למי נצביע? עוד הרבה מים יזרמו בירדן עד הבחירות. היום אני יותר יודע למי בטוח לא אצביע (תנחשו…).
ריבוי מפלגות
נכון להיום רשומות אצל רשם המפלגות 109 רשימות הנערכות לבחירות הקרובות. 35 אלף שקל דמי הרשמה, עוד כמה אלפיי חתימות – ויש לך רשימה. גם זמן מסך בטלוויזיה. מרוב עצים, מופנה המבט מעבר לאוקיינוס לארה"ב. כל כך גדולה, כל כך הרבה אזרחים, ושתי מפלגות בסך הכל. גם אצלנו היו שהשתעשעו ברעיון דומה. זה מזכיר לי דיון עתיק יומין שהיה אפילו בזמנם של המר ז"ל ויהודה בן מאיר יבלדטו"א, האם יש צורך ברשימה דתית או עדיף שבכל מפלגה גדולה יהיו רבע-שליש דתיים, מה שיחייב את אותן המפלגות לראות בציבור הזה כחלק אימננטי שלו ולא איזה גוף זר המנסה לכוף עצמו עליו. שווה עיון.
**
הערה: מי שמסיק מהנ"ל כי כותב שורות אלה קורא להצביע ל'בית היהודי', עושה זאת על אחריותו. רק מציע חומר למחשבה.
(בא תשעט)
