מערכת שבתוןמריח את הטוב
רפי קפלן – מנכ"ל עמותת מעלה
"וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ" (בראשית כז, כז). מעשהו של יצחק תמוה ביותר, מה היה עניין ההרחה ולמה דווקא היא הביאה את הברכה ליעקב? ובכלל מדוע יצחק אהב כל כך את עשו וביקש לברכו תחילה?
כבר לימדונו חז"ל כי היה יצחק בחינת שדה. "אברהם, יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב"ה. אברהם קראו הר…יצחק קראו שדה" ומצטט המדרש את הפסוק 'ראה ריח בני כריח שדה'" (מדרש תהילים מזמור פא). במדרש ילקוט שמעוני מצאנו פסוק אחר לראיה: "…לא כיצחק שקראו שדה, שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה".
על מנת לקבל את התמונה השלמה, צריך לחבר בין המדרשים. יצחק הוא איש שדה, מקום בעל פוטנציאל ותקווה להוצאת דברים גדולים אל הפועל. גם בריאת האדם בעולם הייתה לשם הוצאת פוטנציאל זה מהכח אל הפועל: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם… וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח…וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" ומיד לאחר מכן, "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם…" ומדייק כאן הרמב"ן: "שלא אמר 'שיח האדמה', כי המקום הנעבד יקרא 'שדה', אשר תזרע בשדה".
השדה במהותו הוא מקום עם פוטנציאל, אך דבר זה תלוי באדם שיבוא לעבדו, או חלילה לאבדו. יצחק אהב את עשו בהיותו כמוהו – "איש שדה" עם פוטנציאל ענק להוציא מהכח אל הפועל את כל הטמון בטבע. האם יצחק לא ראה איך עשיו התנהג בפועל, שהקדים לאישיותו כאיש שדה את אישיותו כאיש ציד?
על פי משנת הרב חרל"פ, שהשבוע ב-ז' בכסלו, יחול יום הזכרון ה-65 לפטירתו, נענה על שאלה זו בשתי תשובות שונות:
א. מדרגתו של יצחק הייתה גבוהה, והוא התעלה מעל ראיית כל רע. על פי פירושו ב'מי מרום', "כל ראיית דבר רע איננה כי אם מצד חלק הרע של הרואה… הנה יצחק שנעקד על גבי המזבח… נתקדש במדרגת הקדושה… ולא הייתה בו שום תערובת רע… ועל כן לא ראה יצחק שום רע בעולם".
בסוף שנת תרע"ד יזם הראי"ה קוק זצ"ל את "מסע המושבות", בתקווה לקרב לבבות בין "הישוב הישן" לבין "הישוב החקלאי החדש". כשנשאל הרב חרל"פ מה הוא אומר על מעשיהם הרעים ענה: "מה אומר לכם ידידי הנאמנים, לא אכזב לפניכם שאינני מוצא שום רע באחינו בני המושבות. מכל מעשה ומעשה ועבודה שלהם אני מרגיש איך שיר הקדושה עושה את שלה, עד שגם עיני בשר שלי אינן רואות כל רע ואון על כל מדרך כף רגלי אני מריח ריח חקל תפוחין קדישין".
ב. יצחק ראה אך האמין בכח התשובה ורצה לקרב את עשו בדרך האהבה.
כהמשך סיפור מסע בני המושבות: חיפש הראי"ה קוק כיצד לצרף למסע את נציגי "הישוב הישן" ולחברם ל"חקלאי הישוב החדש"? את תפקיד השכנוע הטיל הרב קוק על תלמידו הגרי"מ חרל"פ זצ"ל. בהגיעו לבית הרב זוננפלד ששאל "לשם מה נחוץ המסע הזה, הרי הם כופרים!?", ענה הרב חרל"פ: "ותשובה מה יהיה עליה"?!
הרב חרל"פ כה אהב וביקש לקרב את החקלאים החוטאים בעבותות האהבה כפי שמצוטט מפיו: "מה נוראה ונשגבה היא ההדרכה המופלאה להיות מלא אהבה… אהבה שאיננה מקבלת שום נימוק להחלישה אף במעט" (ברכת מרום), ואף הכריז: "בחירת הטוב אינה מסתלקת מיהודי אף כשנמצא במדור האחרון של חטא. השכינה ממתינה תמיד אימתי ישראל ישובו בתשובה".
כך ניתן להבין את יצחק האוהב את קדושתו הפנימית של עשו, ואולי כשהריח הפעם את "ריח השדה אשר ברכו ה'" היה בטוח שהנה סוף סוף עשו עשה תשובה ומיד ברך אותו בכל לב.
(תולדות תשעז)
