"…אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים…" (תענית ב', ע"א)
שלושה מפתחות של חיים טמונים בפרשת השבוע שלנו: פריון, גֶשֶם ותחיית המתים.
שמה של הפרשה – תּוֹלְדֹת, תחילתה לידה ועניינה – תוצאות הולדתם של יעקב ועשיו: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" (בראשית כ"ה, י"ט), "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (שם, כ"ג)
כוח ההולדה טבוע בנו מעצם קיומנו בבטאו חיוּת, גדילה, יצירה והמשכיות. ואולם בא הכתוב ללמדנו, שעל אף טבעיותו, אין כוח זה בא לכדי עשיה ומימוש אלא בחסדי שמיים. לא בכדי סבלו אמותינו מעקרוּת. שרה, רבקה ולאחר מכן – רחל, כולן ביקשו להרות ולא צלחו, עד שנעתר ה' ופתח את רחמן.
וכמו הלידה כך הגֶשֶם. צפוי ומחזורי, ועם זאת, כלל לא מובן מאליו. מריבת רועי גרר עם רועי יצחק על משאב המים בבארות וברכת יצחק לבניו:" וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱ-לֹהִים, מטַּל הַשָּׁמַיִם" (שם, כ"ז, כ"ח) מדגימים את חשיבותו הגשמית והרוחנית של משאב זה ומשמעותו. בהקשר זה, מעניין לשים לב לעובדה כי ברכת "טַּל הַשָּׁמַיִם" מקדימה את ברכת "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ", בדבר יצחק ליעקב ואילו בברכה לעשיו, הפך יצחק את הסדר.
המפתח השלישי, השמור, לפי ר' יוחנן, לבורא העולם, הנו תחיית המתים. אבדן החיים וטעמם רמוז לא אחת בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה" (שם, כ"ה, ל"ב), "וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת…לָמָּה לִּי, חַיִּים" (שם, כ"ז, מ"ו)
תפילות רבות נדרשות לנו על מנת לחיות ולהתפתח וגם כדי להתנער ולהיחלץ מקיום חסר חיוּת ותכלית.
פרשת השבוע חושפת בפנינו, ללא כחל וסרק, את מאבק הקיום של אבות האנושות והאומה, לנוכח אירועי חיים מאתגרים ומטלטלים, שזימן להם החוּץ והבית, הטבע והם עצמם. כמונו, הניצבים לעיתים נדהמים אל מול המציאות, גם הם, התנסו ברגְשות מתח, חרדה, כעס ותסכול, ועם זאת, אזרו עוז והמשיכו להתמודד, בעשייה ובתפילה, נחושים לפענח את סוד המפתחות ולהיעשות ראויים להיפתח על ידם.
לתגובות: naomieini1@gmail.com