סינדרום התאומים

לידת תאומים עוררה מאז ומעולם עניין רב, הן בתחום הרפואי והמיתולוגי והן בתחום ההלכתי. תאומים זהים הם תוצאה של התחלקות הביצית המופרית, המהווה את העובר הראשוני לשניים או יותר, כך נוצר מצב שבו לשני יצורים נפרדים יש מטען גנטי זהה. תאומים שאינם זהים, מקורם בשתי ביציות נפרדות.
במרכזה של פרשת תולדות עומד סיפור לידתם של עשו ויעקב: "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה" (בראשית כ"ה כ"ד). הכתוב חיסר אות אחת וכתב, 'תומים' ולא 'תאומים', בעוד שאצל לידת תמר נכתב: "ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה" (בראשית ל"ח כ"ז). רש"י הבחין בכך כתב: "וימלאו ימיה, אבל בתמר כתיב 'ויהי בעת לדתה', שלא מלאו ימיה כי לז' חודשים ילדתם. 'והנה תומים' – חסר, ובתמר 'תאומים' – מלא, לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע" (רש"י שם). השוני ביניהם ניכר בשיאו של ההיריון "ויתרוצצו הבנים בקרבה…" (שם כ"ב), "תחושת הבטן" לא הטעתה, מן ההתחלה הייתה סוג של מלחמה שאינו מאפשר לעבור לסדר וללדת בשלווה "… ותאמר אם כן למה זה אנכי…". ההתנהגות המוזרה של העוברים הטרידה את מנוחתה של האם, וזו פנתה לדרוש את ד' "…ותלך לדרוש את ד'" (שם כ"ב), הכוונה, "לבית מדרשו של שם"( רש"י שם). התשובה שניתנה לה "…ויאמר ד' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" (שם כ"ג), תשובתו של ד' לאם המוטרדת מבהירה את פשר ההתרוצצות, שיש בה רמז לעתיד שנכון להם ולצאצאיהם, על אף היותם אחים תאומים, הם מייצגים שני לאומים, שיחסי הגומלין ביניהם, יחסים של שנאה ותחרות על פני הדורות.
חז"ל הכירו במנגנון היצירה של תאומים זהים: "שני אחים תאומים, טיפה אחת הייתה ונחלקה לשנים" (יבמות צ"ח ע"א, נידה כ"ז ע"א). כמו כן ידעו חז"ל על ההבדל בין תאומים זהים ("שפיר אחד") לבין תאומים שונים ('שני שפירים') (אהלות פ"ה מ"ז). לידת תואמים לא הייתה תופעה מצויה בזמן העתיק, ולפיכך נאמר בלידת יעקב ועשו "והנה תומים בבטנה", שבכל דבר חידוש רגיל המקרא לומר כן (רשב"ם שם כ"ה כ"ד). למרות היותם תאומים, אין יעקב ועשו תואמים. על עשו מציין הכתוב שתי תכונות גופניות בולטות, צבע שערו האדום, ושעירותו "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו…" (שם כ"ה). לגבי יעקב לא מציין הכתוב תכונות גופניות, אלא פעולה מצדו המתארת תכונות אופי "…אחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (שם), הוא מגיח מרחם אמו כשידו אוחזת בעקב עשו המסמל את המאבק העיקש להשגת הבכורה.
בכתב עת מדעי נתמכה ההשערה שהיו השניים 'תאומים זהים' על אף השונות שביניהם, וזאת כדי לבאר את העובדה שיעקב אוחז בעקבו של אחיו בעת יציאתם, לאור האפשרות שתואמים זהים יהיו בעלי שליה אחת, ושק היריון אחד. עם כל זה לא נשללה האפשרות שהיו הם 'תאומים לא זהים', המופרים מביציות נפרדות, ומתפתחים בשקי היריון ובשליות נפרדות, ובעת יציאתם לאוויר העולם נקרעו השקים וכך אחז האחד בעקב השני. רעיון כזה מובא בפירושו של ר' אברהם אבן עזרא, שהיה רופא שגישר בין טבעו של עולם לבין פשוטו של מקרא "ופליאה גדולה הייתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליה שהיא מכסה עליו והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד" (בראשית כ"ה כ"ה).
באותו מאמר ניתן הסבר לעובדה שעשו יצא "אדמוני", סוג של 'סינדרום' הגורם לכדוריות דם אדומות מרובות יותר אצל אחד מן התאומים. התופעה נוצרת כתוצאה מהעברת דם בין העוברים, כתוצאה מאותה העברת דם, עלול עובר אחד לסבול מאנמיה, עקב איבוד הדם לטובת ה"מקבל", ואילו העובר ה"מקבל" יסבול מבצקת עקב עודף דם. ככל שחומרת התופעה גדולה יותר כך הסכנה לחיי העוברים גדלה. כדי שתופעה זו תתרחש חייבים זוג התאומים לחלוק את אותה שליה, אליה מחוברים שניהם בכלי הדם העוברים בחבל הטבור. דבר זה נותן פשר מובן וקרוב למילה "אדמוני". בפירוש 'בעל הטורים' (ר' יעקב בן אשר ספרד 1296-1343) נכתב "אדמוני"- "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם" (שם כ"ה כ"ה). פרשן אחר כתב "לפי ששאבו שניהם מדם בטנה כל אחד לפי כוחו זה הטוב וזה הרע ועל כן ויתרוצצו הבנים בקרבה שכל אחד לא הניח לחברו לשאוב מחלקו" (ליקוטי אנשי שם), תיאור הקרוב מאוד לתופעה המכונה בשם 'סינדרום התאומים'.
(תולדות תשעז)