הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בשבוע שעבר קראתי בעלון זה את רשימתו של הרב נתנאל אריה, שעסקה בהיבטים המשפטיים והחוקתיים של התערבות מערכת המשפט ככלל ובית המשפט העליון בפרט בסוגיות ערכיות ובהיבטים של אמונה. הדברים נכתבו, כך על פי כותרתם, בתגובה למתרחש בעמנואל בשבועות ובחודשים האחרונים. בשורות הבאות אבקש להביע את תחושתי הקשה לנוכח קריאת הפלפול המשפטי שהובא כאן, במחילה מכבוד תורתו של הרב אריה נר"ו.
הסוגיה הכואבת מכל בהתנהלות כל הגורמים מסביב לפרשת הדרת הבנות מבית הספר בעמנואל היא הפיכתה לשאלה משפטית. הדיון אם לבג"ץ סמכות או רשות לעסוק בנושאים אלה היא כניעה לשיח שמרוקן את הסוגיה מכל היבט ערכי אמיתי. נניח לרגע שאכן אין לבג"ץ סמכות לעשות את אשר עשה. נניח עוד שבג"ץ ושופטיו נהגו בחוסר-חכמה בבחירתם להכניס לכלא את הורי הבנות, וכו', האם זו הדרך הנכונה בה צריכים אנשי תורה ויראת שמיים לבחון סוגיות? במשקפיים משפטיות גרידא? האם השיח היחיד שצריך לצוף על פני השטח הוא שאלת זכותם המשפטית של הורים ושל מערכת חינוך שלא לקבל לתוכם ילדים וילדות שאינם לפי טעמם?
ומה עם דרכה של תורה? יטען הטוען שכל גדולי ישראל האמיתיים נחלצו להלחם את מלחמתה של תורה, וממילא יש לראות במעשיהם הדרכה תורנית מדוקדקת ומפורטת. תשובתי, אני הדל, הקטון והנבער מדעת היא – לא כן. לא מצאתי עד לרגע זה, הגם שנברתי במקורותינו, הצדקה כלשהי, תקדים הלכתי מובנה ומסודר לפיו ניתן, על פי ההלכה, שלא לקבל ילד למערכת החינוך על רקע מוצאו המשפחתי. יצויין שאינני מתייחס לעדתו של הילד (הגם שכל מי שמתמצא בחברה החרדית יגחיך את עצמו אם יתכחש לגזענות בה נגועה), כי אם למשפחתו, לארחות חייהם של הוריו.
רשימה זו נכתבת כמעט ללא מקורות. הסיבה היא שהמקורות הובאו פעמים אין-ספור, ומעולם לא זכו להתייחסות עניינית. אדרבה! דעתי היא שהמקורות מזמן לא מעניינים את מעצבי דעת הקהל בסוגיה. הרי שום מקור לא ישכנע את מי ש"דואג" ל"חינוך ילדיו" ללמוד עם מי שהוא מרגיש שהוא פחות ונחות ממנו. גם הקב"ה לא יעז, כביכול, לחנך את המתנשא.
למעט מקרים בהם אמא נשואה לנכרי, ר"ל, או הורים מחללי שבת בפרהסיה ובשאט נפש, מקרים בהם מטילים בלית ברירה קנס על המשפחה, לא מצאנו בשום מקום הצדקה לא לקבל ילד למערכת החינוך, לא לגלות אחריות על רמתו התורנית, על שאיפותיו, על דרכו הרוחנית. אדרבה, מי זקוק לחינוך טוב וראוי אם לא מי שאיננו מקבל דחיפה מתאימה בבית? אינני מביא מקור כי אין כמעט מקורות לשאלה כל כך חסרת טעם ותמוהה. אין שום מקור שמצדיק עמדה זו!
המציאות שבה עסקנים מכתיבים דרך אידיאולוגית, וסוחפים אחרים ציבורים שלמים, איננה משקפת את דרכה של תורה. דרכה של תורה היא של קירוב לבבות, קירוב גלויות, חיבה ואחווה בתוך כלל ישראל. לא בג"ץ צריך להתערב בשאלת את מי מקבלים לבית הספר, ומדוע לא ילמדו עם בנות ממשפחות "חלשות" יותר (או לפי המקובל היום לומר, "מוחלשות"). התורה צריכה לקבוע, והיא אכן קבעה. ילד צריך ללמוד במקום תורני וראוי, וחובתו של הציבור לוודא שהוא מקבל חינוך טוב והולם.
העובדה שבג"ץ הוכיח במקרה זה בכלים קשים את הציבור החרדי בעמנואל עדיין איננה הופכת את גישתם לקדושה וטהורה. אינני מחסידי בג"ץ, אך פחות מכך אני חסיד של הדרה ופגיעה בחלשים. תורת אמת, שמצווה אותי על אהבת הרע, היא המבוע ממנו אני שואב את עקרונותיי. תורת אמת היא שלימדתנו שחיוב מוטל על כל אדם מישראל להשתתף בעול הציבור בלימוד התורה של כל ילד, והיא שלימדתנו שחובה על הציבור לדאוג דווקא לחינוכם של בני עניים, ומי שאין הוריהם דואגים להם. תורת ישראל גם לימדה אותנו שילד לא קשוב צריך להשאר בכיתה, אולי יקבל תורה עם חבריו. היא מעולם לא אמרה שאין לקבל ילד לבית הספר בגלל הוריו, או בגלל אי-עמידה בתקנון חסר חשיבות. טוהר וקדושה הם ערכים מוחלטים שהקב"ה מעניק מכח התורה, ולא בני אדם.
בפרק א ממסכת אבות מובאת מסורת בשם הלל הזקן, נשיא ישראל, העולה החדש מעיראק, תלמידם של שני גרי צדק, שמעיה ואבטליון. וכך הוא מלמדנו: "הלל ושמאי קבלו מהם (ודוק, תורתם של הלל ושמאי מיוחסת לגרי הצדק!). הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
הלל באמת אמר לקרב את הבריות לתורה! האם הלל התכוון רק לאלה שכבר חתמו על התקנונים, שכבר קיבלו על עצמם תרי"ג דקדוקי עניות נטולי מקור וסרי טעם, על גבי תרי"ג מצוות התורה? האם יש לקבל את ילדי עמנואל למערכת החינוך בגלל בג"ץ או בגלל הוראת נשיא בית הדין הגדול, הלל הזקן?! שמא גם ילדיו של הלל הזקן יתקבלו רק למגמה הכללית?!
(שמות תשסז)
