המכות שניחתו על פרעה ועל העם המצרי, היו חלק מהבטחת ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בראשית טו',יד'). המכות נועדו להוכיח לפרעה שאמר: "…לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה',ב'), את העובדה ש: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (שם ז',ה') ,וכן "לְמַעַן תֵּדַע (פרעה) כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ" (שם ח',יח'), וכדי לאותת גם לבני ישראל: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם … וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שם י', ב').
דרך מכות מצרים, הקב"ה ביקש להעביר סדרת חינוך בידיעת ה', לפרעה, למצרים, וגם לבני ישראל . המכות לא נועדו להוצאת בני ישראל ממצרים, כי לצורך זה די היה במכת בכורות, ששכנעה את פרעה מחשש לחייו.
בסדרת החינוך הזאת הקב"ה השתמש בתופעות טבעיות, שהועצמו והופיעו בעיתוי ובמיקום מדויקים, על פי צו ה' ביד משה או אהרן. במכות מצרים לא היו תופעות על טבעיות, שהמצרים לא נחשפו אליהן בעבר. כך למשל, סביר להניח שהיו במצרים אזורים שהכינים פגעו בהם, אך לא הייתה זאת תופעה כלל ארצית, שבאה בעקבות צו אלוקי, בעיתוי מדויק ובהעצמה כזאת: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ … וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם ח', יג'). בצורה דומה אפשר להסביר גם את שאר מכות מצרים:
דם: ריכוז גבוה של חיות ודגי יאור שהתבקעו ומתו כתוצאה ממחלה, באזור מצומצם של הנילוס, צבע את המים לאדום, על פי צו ה' ביד אהרן.
צפרדע , ערוב : צפרדעים ומיני חיות פגעו מדי פעם בתושבי מצרים. הפעם הקב"ה העצים את נוכחותם בכמויות גדולות, בכל האזורים המאוכלסים לאורך הנילוס במצרים, בעיתוי מושלם, כפי שהזהיר משה את פרעה.
דבר ושחין: במכת הדבר מתו הבקר והצאן, הסוסים והגמלים כתוצאה ממחלה נגיפית , ובשחין הייתה פגיעה בעור המצרים – צרעת ומחלות עור אחרות. מקרים בודדים של תמותת בקר וצאן, או צרעת אצל בני אדם, היו לבטח תופעות מוכרות במצרים, אך פרץ כזה של מגפה המונית, כפי שהתורה מתארת, הוכיח למצרים שיד אלוקי ישראל בדבר.
ברד: כאן מופיעה לראשונה תופעה לא טבעית: "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם …" (שם ט',כד'). מים ואש לא יכולים לדור כפיפה אחת, האומנם?! זכורים לנו שיעורי הכימיה בתיכון, כאשר המורה הדגים את הפלא של אש מתלקחת על פני המים, על ידי הכנסת קובייה קטנה של המתכת נתרן או אשלגן לתוך צלוחית מים. הלהבה על פני המים נוצרה כתוצאה מפליטת חום, בתגובה בין הנתרן לבין המים, כדי ליצור סודה קאוסטית וגז מימן דליק. הנה כי כן העל טבעי הפך לטבעי. סביר להניח, שהקב"ה המטיר יחד עם הברד חתיכות נתרן או חומר דומה, וכך נוצרה ה"אש מתלקחת בתוך הברד".
כמויות המשקעים במצרים זעומות (בקהיר כ- 24 מ"מ לשנה). הקב"ה העצים את כמויות המשקעים לכדי ברד כבד מאד, יחד עם תופעת האש המתלקחת בברד, כדי להוכיח לפרעה ולמצרים שיד ה' הייתה במכת הברד.
ארבה: להקות הארבה מקורן במרכז אפריקה, והן נדדו למצרים, תוך כדי העצמתן לכמויות אדירות, כפי שפרעה הוזהר על ידי משה בצו אלוקי.
חושך: ניתן להסביר זאת על בסיס תופעת הטבע: ליקוי חמה,שעברה תגבור אלוקי וגרמה ל- "וימש חושך" למשך שלושה ימים.
הסבר זה על מהות מכות מצרים כמכות טבע מועצמות, בעיתוי מושלם בצו אלוקי, עולה בקנה אחד עם גישתו של ר' יצחק עראמה בעל "עקידת יצחק", שטען שהסדר הניסי הוא הסדר הטבעי המקורי – "אין הנס אלא טבע גמור".
(וארא תשעה)
מכות טבע במצרים בצו אלוקי
השארת תגובה