הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשת בא מצווה התורה על המצוה הראשונה – קידוש החודש: "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות פרק יב א).
מצווה זו מוטלת על עם ישראל, ומנוהלת באמצעות בית הדין, שגובה עדות על מולד הלבנה, והוא אשר קובע את הזמנים, מתי יחולו החודש והמועדים: "אלה מועדי ד' אשר תקראו אֹתם במועדם" (ויקרא כג, ד). המילה 'אֹתם' נכתבה בתורה בכתיב חסר. ומכאן דרשו חכמים: "אתם" – אפילו שוגגים, "אתם"- אפילו מוטעים, "אתם"- אפילו מזידים. אם קראתם אתם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי" (ספרא ויקרא שם, בשונה מהגרסה של הרמב"ם "אפילו אנוסים"). ביכולת של עם ישראל לקבוע את המועדים אפילו אם הם אינם תואמים את המולד: "ובכן, לא התופעה האסטרונומית ולא החישוב האסטרונומי, כי אם אנו, נציגות כלל ציבורנו, יוצרים את ה"חודש" שלנו" (רש"ר הירש שמות יב). מה ניתן ללמוד מכך?
חכמים מצביעים על כך ש"זו מצוה ראשונה שציווה הקב"ה את ישראל על ידי משה" (רמב"ן שמות יב ב). מצווה זו היתה אמורה להיות ההתחלה של התורה, במקום ספר בראשית: "'החודש הזה לכם'. דרש ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מן 'החודש הזה לכם' ולמה כתב מבראשית? אלא "כח מעשיו הגיד לעמו" כדי להודיע לישראל כוחו ומעיו ויהיו יודעין היאך נברא העולם" (תנחומא מכת"י הגניזה יא, תו"ש שמות יב אות כ).
על כן עולה השאלה: "וצריכין אנו ליתן טעם עוד, למה התחיל כל המצות בקידוש החודש?" (כלי יקר שמות יב ב).
ניתן ללמוד מכאן על חשיבות המצוה, ועל קביעת קדושת הזמנים המנוהלת ע"י עם ישראל, כבסיס של שאר המצוות. ומכאן גם לחשיבות של ניהול הזמן כחלק מניהול מערכת החיים האישית של כל פרט.
המציאות מתנהלת בתוך סדר הזמן, "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג א). "שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד ג).
מצוות קידוש החודש והמועדים, בפרט, וקדושת הזמנים בכלל 'יוצקים' את הקודש לתוך המסגרות המוגבלות של המציאות והזמן.
בניהול הזמנים המקודשים מתדמה עם ישראל למידתו של הקב"ה ה"משנה עתים ומחליף את הזמנים" (מתוך תפילת ערבית).
בנוסף ישנה קטגוריה מיוחדת של מצוות מתוך התרי"ג: "מצוות עשה שהזמן גרמא " (קידושין דף כט א). מצוות שהן צמודות למהלך הזמנים.
גם המציאות של חיי הפרט מתנהלת בתוך מסגרת הזמן. "ימי החיים נתנו להוציא על ידם מן הכח אל הפעל בודאי איזה דבר ממשי" (עולת ראי"ה ח"א עמ' קה). מכאן נגזר הערך המקודש שיש לזמן כמשאב של חיים.
"אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (אבות ב ה). כדי לבנות את האישיות ולעצב את החיים צריך ארגז כלים של ידע, הכולל גם את הכלי לניהול הזמן. כיצד לנהל את הזמן ולנצלו באופן מושכל ויעיל כדי למצות ממנו את המירב, ולא להשחית את הזמן לריק. לקבוע סדרי עדיפויות למה להקדיש זמן ולמה לא. לקבוע מה עושים ומתי, "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" (שבת דף י א). ולדעת להתמקד בכל דבר בעת שעוסקים בו "כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השי"ת בכל הדרכים" (מוסר אביך ב ב). לא לאפשר לרעשי רקע ולמסיחי דעת להסיח את הדעת מן העיקר.
לקבוע מה ראוי לעשות בחופזה ומה ראוי להקדיש לו זמן בנינוחות. מה ראוי להקדיש לו זמן איכות ומה את הזמן הפחות פורה של היום, בסוף הכוחות. להתגבר על הנטיה להעדיף את ה'דחוף' על חשבון ה'חשוב'. ועל הנטיה לדחיינות לדחות לזמן אחר במקום לעשות כל דבר בעיתו: "ודבר בעיתו מה טוב" (משלי טו כג).
(בא תשסז)
