יעקב ספוקויני
השבת נקרא בהפטרה על בניין בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, וזהו הקשר לפרשת תרומה העוסקת בבניין המשכן. הפסוק הראשון עוסק בברית בין שלמה ובין חירם מלך צור: "וַה' נָתַן חׇכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם." כמה פסוקים לפני כן הכתוב מרחיב ומסביר: "וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכׇּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב" [מלכים ה' ה']. מכתובים אלה ואחרים ניתן ללמוד על דמותו המדינית של שלמה וחוכמתו. שלמה ירש מדוד ממלכה רחבת ידיים והשכיל לשמור עליה ולצקת חומה מדינית מסביב על-מנת לבצר את שלטון ישראל. בדומה ליוסף במצרים, שלמה פיתח סחר בינלאומי שיצר תלות בינו ובין הממלכות מסביב.
בהקשר הזה אפשר להבין כי הברית שכרת עם מלך צור באה מתוך עוצמה. שלמה סיפק לחירם חיטים ושמן ואילו חירם נתן מצידו עצי ארזים וברושים לבניין הבית, בנוסף לבנאים מיומנים שסייעו בבניית בית המקדש. לצד בניית בית-המקדש, סייעה הברית עם ממלכת צור שבלבנון למעמדה של ממלכת ישראל כמעצמה אזורית, מבחינה צבאית וכלכלית.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בזמן מלחמת העולם השנייה נוצרו בריתות בתוך לבנון, עם הבריטים ועם הנוצרים המרונים על מנת למנוע הקמת משטר נאצי מצפון לארץ ישראל וגם לסייע בהבאת עולים לארץ.
אחד השירים הידועים של חיים חפר אודות הפלמ"ח נפתח בברית הזו:
"רַבּוֹתַי, הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת// שׁוּם דָּבָר לֹא אָבַד, לֹא נִשְׁכַּח.// עוֹד נִזְכֹּר, תַּחַת גֶּשֶׁם עוֹפֶרֶת// אֵיךְ בְּסוּרְיָה צָעַד הַפַּלְמָ"ח."
'סוריה' היא סוריה רבתי, שכללה את לבנון. בקיץ 1940, עם נפילת צרפת בידי הגרמנים נוצר חשש כבד מפני פלישה גרמנית לסוריה ולבנון, שנשלטו עד אז בידי צרפת. משטר וישי מסר לגרמנים את השליטה בכל הארצות שלמעבר לים ובכללן סוריה ולבנון. הבריטים עשו מאמץ לבלום כניסה פיזית של הגרמנים אליהן ולשם כך פנו לעזרת היישוב היהודי בארץ. בזכות האינטרס המשותף, נכרתה מחדש ברית יהודית- בריטית. אצ"ל וההגנה נחלצו לעזרה וסייעו בחבלה מאחרי קווי האויב.
בהגנה הוקם הפלמ"ח ובתוכו 'פל-ים', פלוגות הים. ספינה אחת ובה 'כג' יורדי הסירה' נשלחה לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי שבצפון לבנון. הספינה לא הגיעה ליעדה וגורל מלחיה לא ידוע עד היום. חוליות אחרות נשלחו לסייע לכוחות הבריטים להשתלט על מערב לבנון. על אחת מהן פיקד משה דיין, שנפצע ואיבד אחת מעיניו.
'המחלקה הערבית', שכינויה 'השחר', עסקה בריגול לטובת הבריטים. חבריה כונו 'מסתערבים'- מתחזים לערבים, והם התערו בקרב האוכלוסייה הערבית לצורך איסוף מודיעין. חוליה אחת קיבלה פקודה להקים בתי מלאכה וחנויות כמסווה למקומות פעולה ומפגשים. לשם כך צריך היה לארגן להם תעודות זיהוי ערביות. נוצר קשר עם יהודי בשם יוסף רוֹמָנֹו, שהיה המנהל בפועל של משרד הפנים. רומנו סיפק לחוליה שמות ופרטים של בחורים ערבים שנפטרו, אך בפועל לא נרשמו עדיין כנפטרים. המסתערבים תירצו את בקשת התעודות בתואנה של אבידה.
האחראי על הקבוצה היה דוד עָיוּן שעסק במסחר של מברשות ומשחות שיניים. עָיּון הפגין תושייה רבה. במקרה אחד הופנה מסתערב למשרד הפנים כדי לבקש להוציא תעודה זהות על שם “ אִל לַחָם”. כשנכנס הבחור למשרד הפנים שכח וטעה במסירת השם הנדרש, ובמקום “אִל לַחָם” אמר “אִל מַלָח". עיון הלך בעצמו אל הפקיד ואמר לו כי הוא מחפש בחור בשם “אִל לַחָם” ושאל אם במקרה הוגשה לו בקשה לת"ז בשם זה. הפקיד הראה לו את הבקשה, שהוכנה למשלוח ועיון 'כעס' עליו, איך טעה בשם המבקש. הלה התנצל ומיד תיקן את השם…
כשהושלם הכיבוש הבריטי בסוריה ולבנון, שינתה רשת הריגול את יעדיה ופעלה יחד עם המרונים, מאחרי גבם של הבריטים וסייעה לעליית יהודים לארץ דרך לבנון.
Yaakovspok1@gmail.com
