"מבכור פרעה… עד בכור השפחה"

"מבכור פרעה… עד בכור השפחה"
גלעד פרי מרצה לקולנוע, מורה ומחנך
פרעה חוטף תשע מכות חזקות, אבל אסור לו להישבר. המצרים נושאים אליו את מבטם, מעריצים אותו, מחכים לראות אם ימצמץ או ישבר. הוא שומר על ארשת פנים רגועה, אינו חושף סדקים או חולשות. הוא משחק את המשחק של האל, הדוגמא והמופת של האדם, וככזה- הוא מעביר מסר לנתיניו שהכל יעבור. קטן עלינו, "ולא שלח את העם".
השבוע הראיתי לתלמידים את הסרט 'ניצחון הרצון', הסרט התיעודי שהופק ב- 1935, ומאדיר את המפלגה הנאצית המתעצמת בקונגרס בעיר נירנברג. הסרט התעמולתי הופק על ידי לא אחר מאשר אדולף היטלר, מסיבותיו הברורות.
כבר בתחילתו מוצגים שוטים של מטוסו של היטלר שט בין העננים, כשברקע המוזיקה ההרואית של וגנר, ונוחת בעיר הגרמנית לקול צהלת ההמונים. הוא מוצג שם כמושיעה של גרמניה, היורד מהשמיים וגואל אותה מייסוריה. לאורך הסרט הוא מצולם מזווית נמוכה המאדירה אותו, ושוטים מרוחקים המציגים בדייקנות אסתטית את המוני החיילים העומדים לשירותו ומוכנים להקריב למענו את חייהם.
אם זה מה שהצורר הגרמני רצה להעביר, הוא הצליח. הקשיחות, חוסר הרגש והעוצמה שמוקרנים ממנו, משווים לדמותו את מעמד האל הבלתי מעורער של הגרמנים. המנהיג העליון.
ניתן לשער שאם בתקופתו הקולנוע היה קיים- פרעה היה עושה בו שימוש. הוא יכול להעמיד פנים שהוא כזה, בתשע המכות. הוא יכול להסתדר. אבל המכה העשירית היא ששוברת אותו: "מבכור פרעה היושב על כיסאו ועד בכור השפחה". זאת המכה היחידה שפרעה חוטף, בדיוק כמו האזרחים הפשוטים. הצעקה הנשמעת מארמונו הורסת באחת את התדמית שהוא ניסה ליצור: פרעה לא מושלם. ואז הוא זועק- "קומו צאו מתוך עמי". לראשונה הצורר המצרי באותה סירה עם נתיניו. עיקרון הפיהרר קרס.
משה ה"ענו מאוד מכל האדם", לעומת זאת, הוא מנהיג מסוג אחר לגמרי. הוא לא משחק אותה מושלם, הוא לא עושה ניסים ונפלאות בעצמו, הוא רק השליח, הוא בשר ודם. רק מנהיג כזה, עתיד להשאיר מורשת בל תמחק במשך אלפי שנים.
בכל דור ודור קמים חקיינים של פרעה, וכמותו, זה בדיוק סופם של כל אותם מנהיגים-אלים. סופם הוא שההצגה תגמר בטרגדיה, אי אפשר להעמיד פנים לנצח.
(בא תשפ)