וחושך על פני תהום

משחר ילדותי התרגלתי להבדיל בין הטוב לרע על פי הדימוי של אור וחושך.
במסורת ובתרבות היהודית יש התייחסויות רבות לדימוי הזה – "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" וגם "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", שכולנו מכירים מתוך השיר 'באנו חושך לגרש' (שכתבה שרה לוי תנאי), הן רק דוגמאות קטנות לכך, ובכלל, התורה היא אור והתוהו ובוהו הוא חושך.
השבוע אנו קוראים על "מכת חושך", מכה איומה בה החושך כה כבד עד שאי אפשר לזוז, כמו הביטוי שכבר השתרש ממזמן בעקבות המכה הזו – 'חושך מצרים'.
לא בכדי כשרוצים לתאר אדם בעל דעות פרימיטיביות ומנטאליות עיקשת קוראים לו "חשוך", כיוון שהוא כה אטום עד שהוא אינו מאפשר תנועה מחשבתית, הוא לא נותן מקום לזרימה, נו, אדם תקוע.
וזה גם אצלנו.
לכולנו יוצא להיקלע לתקופות חשוכות בחיינו. הרי שלא פעם ולא פעמיים יוצא לו לאדם להיכלא בתוך סיטואציה של "חשיכה" בחייו, מצב שבו הוא מרגיש שהוא תקוע וחסר פתרון.
הנטייה של כולנו היא בדרך כלל קיצונית.
אנחנו רוצים מיד לראות את האור, מנסים לאתר את האור שבקצה המנהרה, אבל לא תמיד אפשר, לעיתים החשיכה כה כבדה עד שאי אפשר ללחוץ על איזה מתג דמיוני שבעקבותיו – 'הופ', האור יחזור, לפעמים התחושה היא שהחושך כה מוחשי עד שהוא ממש משתק, ממש כמו במצרים.
במהלך החיים חינכו אותנו שבכדי לשנות צריך להתאמץ, בכדי לעבור ממצב למצב צריך להילחם.
במצריים, בזמן מכת החושך, שום מאמץ ומלחמה לא היו יכולים לעזור למצרים לצאת מן החושך לאור.
התשובה לפעמים נמצאת מחוץ לקופסא, הפוך על הפוך, במקום להתאמץ ולמהר להשתחרר מהמצוקה החשוכה ובזריזות לחזור אל האור, לפעמים צריך לנסות להתמסר.
כן, להתמסר לחושך, ללמוד אותו, להוריד חרדות מולו, אפילו למצוא בו יתרונות, ואז לאט לאט לאפשר רוגע והתנהלות של צעד – צעד.
כשסוגרים לנו את האור – אנחנו רואים חושך, אבל אם נעצום עיניים נוכל לדמיין אור, נוכל לראות מזור.
קטונתי מלפענח את עוצמתן של מכות מצרים, אך אני יכולה רק לנסות לתת עצות למכות שאנו חוטפים היום.
ולפעמים אלו אפילו מכות שאנו מביאים על עצמנו.
אז כמו שכבר הבנתם, על מנת לארגן את התוהו ובוהו הנפשי ולא להיבהל מן החושך שעל פני התהום, אנחנו קודם כל צריכים ללמוד להירגע ולתת לחושך מקום, ואז לעצום עיניים ולברוא את חזון האור שלנו.
לעיתים הדרך תהיה ארוכה ולעיתים היא תהיה שונה מכל מה שהיינו רגילים אליו, אבל כבר אמרו את זה לפניי – מכל "מכה" לומדים.
ובכל נפש קיימת להבה קטנה שאם נקשיב לה נוכל בביטחה לשוב תמיד אל הקרקע היציבה והמוארת המתאימה לנו.
ואסיים במילותיו של הזמר והיוצר אמיר דדון:
"אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול".
(בא תשפ)