מים וחלב

קריאת פרשת השבוע וההפטרה (שופטים ד'- המלחמה בסיסרא ושירת דבורה) ששודכה לה, מחייבת עצבים חזקים. חיים ומוות, ייאוש ותקווה, היו מוטלים על הכף– פעם על חוף הים ופעם על הר התבור, והניצחונות המופלאים התחוללו בסערה וגם בקול דממה דקה.
שני מרכיבים מעניינים: מים (ים סוף) וחלב נבחרו, לא בִּכְדִי, להכריע את גורל העם במלחמות המתוארות. נתעכב על משמעותם הפסיכולוגית של המזון בכלל ושל המים והחלב בפרט.
בין אדם למזונו קיים קשר חזק בהרבה מצרכי הישרדות. אוכל ואהבה כרוכים זה בזה בעבותות נפשיים-רגשיים. כמות השיח הקולינארי, מרכזיותו של המטבח בהוויה הביתית, קסמן של תכניות הבישול והעיסוק הרב שלנו במזון, כל אלו מעידים על כמיהה אנושית לאהבה, לחום, לנתינה ולקבלה, המגולמת בפעולת האכילה וההאכלה.
מים- מלבד היותם כוח מרווה ומחיה, משמעותם הפסיכולוגית כוללת תנועה, שפע, עוצמה וגם רֶחֶם, סוד ומעמקים (תת מודע).
חלב– מסמל חוסן וצמיחה (פוריות), בריאות, יציבות ובטחון.
מים, משמעם גם תנועה פנימית ועוררוּת, בעוד החלב נקשר עם מגע מנחם, משכך מכאובים ומרדים.
תורת משה נמשלה למים וגם לחלב: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם… לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (ישעיהו נ"ה, א').
חיבור זה מלמד, לטעמי, כי גלום בתורה פוטנציאל עצום. השתקעות בה יכולה להביא לסערה ולקריעת ים סוּף- בלימוד, בתפילה, בשירי השבת, ובחיי תורה מצויה אנרגיה מעוררת, מגלה, מבקיעת חומות ומשנַה סדרי בראשית. אך עיסוק לא רציני, לא זהיר בתורה, מנותק מן ההוויה היומיומית או מורגל ומונוטוני מדי, עלול להביא, לתפישתי, ללב קהה ול"טביעה" או לתרדמת מעשית ורוחנית.
בעתות מצוקה וחֶסֶר, או להבדיל בעת שמחה גדולה שמציפה את חדרי הלב, מתעוררת לעיתים הכמיהה לתורה, מחדש.
מים וחלב- ההפטרה מציעה לנו להביט אל מהותם, ולזהות בהם את התורה וסגולותיה. נדמה כי משה רבינו ויעל אשת חבר הקיני הבינו את סוד האהבה, השקט והסערה הגלומים בה ומתוך שכך, השכילו לנווט את המציאות אל הניצחון.
וגם אנו מוזמנים: למזוג, לגמוע, להתעורר, לשיר (שבת שירה) את התורה, לסעור עמה… ובעת הצורך, גם להתנחם בה.
(בשלח תשעח)