תופעת ה"חמוצים" – אז והיום

תופעת ה"חמוצים" – אז והיום
אלון יוניאן
מנכ"ל החברה הכלכלית קרית ארבע חברון
בפרשות האחרונות אנו קוראים כי נעשו לעם ישראל ניסים רבים. מציאות ה' כבר הוכחה לבני ישראל, ומדוע יש צורך לשוב ולהקשות את לב פרעה ובעקבות כך נוצר צורך בנס נוסף? ועוד, לכאורה ניתן היה להסתפק בעשר המכות. למה צריך גם את קריעת ים סוף? ולאחר שכבר נקרע ים סוף, בני ישראל נחשפים למעמד ניסי גדול עוד יותר – מעמד הר סיני. מדוע היה צורך בכל הניסים הרבים הללו?
ניתן להסביר שריבוי הניסים מבטא תהליך שנועד להעלות את בני ישראל ולקדמם. בראשית הדרך, בפרשת בא, הקב"ה מצווה את משה שבני ישראל יקחו מן הדם ויתנו קודם כל על שתי המזוזות ולאחר מכן על המשקוף. משה לכאורה משנה את הסדר ומצווה את בני ישראל לתת מהדם קודם על המשקוף ולאחר מכן על המזוזות. לפי המדרש היה שיח בין משה לקב"ה מה נכון עבור בני ישראל. האם יש להתחיל בהתערותא דלתתא – מזוזות שמחוברות לקרקע ורק אחר כך במשקוף העליון, או שיש להתחיל בהתערותא דלעילא – המשקוף שמחובר למעלה.
משה, שידע את מצבו הרוחני של עם ישראל, הבין שחייבת לבוא גאולה משמים ורק אז ייפתחו הלבבות. ולא כפי שהיה נכון במצב רגיל להתחיל מלמטה ואכן הקב"ה הודה לו. כך היה ביציאת מצרים. אך בקריעת ים סוף הקב"ה דרש להתחיל בהשתדלות מלמטה, וים סוף לא נקרע עד אשר "הגיעו מים עד נפש" – עד אשר נכנסו בני ישראל עם כל גופם פנימה.
דא עקא, בחלוף שלושה ימים בלבד מקריעת ים סוף, עת החלו בני ישראל לנדוד במדבר ולא מצאו מים, מיד החלו להתלונן על משה ואהרן, ואחרי המים תלונות על מחסור בלחם ובבשר. פתאום אידיאליזציה של התקופה המצרית – זכרנו את הדגה הלחם השום והבצלים, אין תזכורת לעבדות בפרך, במצרים היה רק טוב?! שלושה מים במדבר וכבר הנס המופלא נעלם, נמוג, היה כלא היה? ההנגדה הזו כה תמוהה ויוצרת דרמה לא מובנת.
תופעה דומה התרחשה בסיפור אליהו הנביא בהר הכרמל. בתקופת המלך אחאב ואשתו הצידונית איזבל זכו נביאי הבעל לתמיכתם ואילו נביאי ה' נרדפו והיו אנוסים להסתתר מפני רוע הגזירה. בספר מלכים מסופר שאליהו הנביא הציע לאחאב לכנס את כל נביאי הבעל כנגדו ונראה לאחר מבחן מי ראוי לשאת את התואר נביא- נביא ה' או נביאי הבעל. המקום שנבחר – הר הכרמל. המבחן היה להניח פר על המזבח. נביאי הבעל יקראו לו להעלות באש את הפר ראשונים ואם הם לא יצליחו תינתן גם לאליהו ההזדמנות להתפלל לה' ונראה מי אלוקי האמת. נביאי הבעל מנסים ולא מצליחים. אליהו בצורה סרקסטית מציע להם לצעוק חזק יותר, יתכן שהבעל נרדם וצריך להעיר אותו!
רק אחרי שהם נכשלים אליהו לוקח 12 אבנים מניח את חלקי הפר על המזבח ומתפלל "ענני ה' ענני". מיד יורדת אש מן השמיים ואוכלת את כל חלקי הפר, האבנים והעצים. לנוכח הנס העם מצטרף בקריאה לאליהו "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים". פסוק המזכיר כמובן את הכרזת העם בים סוף "ה' ימלוך לעולם ועד".
יום למחרת, מהאופוריה על הר הכרמל מוצא אליהו עצמו בודד במדבר ומתפלל לה' לשים קץ לחייו.
מהו ההסבר לתופעה זו? בקריעת ים סוף, במעמד הר סיני וגם במעמד הכרמל, התרוממות הנפש של העם לא מאריכה זמן ובכולם השינויים בסדרי הטבע – הניסים העל-טבעיים הפכו לאפיזודה חולפת כענן שנמוג.
נראה שרוצים ללמד אותנו יסוד חשוב באמונה. הכרת ה' ויראתו לא יכולה להתבסס רק על התגלות ניסית גדולה, מרשימה ככל שתהיה. אפשר להסתייע בה אבל לא להשתית עליה הכרה בבורא עולם. זו תיווצר בעמל רב ומתמיד של לימוד וניסיון חיים יום יומי.
מי יותר מבני ישראל ראו ניסים ונפלאות – משה ואהרן, מעשה התנין והדם, 10 המכות, יציאת מצרים, טביעת חיל פרעה ופרשיו בשביעי של פסח, מעמד הר סיני, המן, באר מרים ועוד. כל זה לא עומד במבחן היום יומי של החיים – משפחה, עבודה, פרנסה, רעיית צאן ועוד.
ההכרה בה' וחיזוק האמונה לא יכולה להתבסס על אירוע חיצוני אלא רק על חיזוק פנימי שדורש עבודת ה' יום יומית, לעבודתו וליראתו!
גם בימינו אנו עדים לתופעה דומה. מדינת ישראל חוותה בעשור האחרון את אחד מהעשורים הטובים ביותר מבחינה מדינית, כלכלית, בטחונית ועוד. אך לצערנו כמו אז גם עתה, יש כאלה שמעדיפים לראות תמיד את חצי הכוס הריקה ומסתובבים בתחושה של חמיצות ומרירות שאינה במקומה.
"ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם". האם המים היו מרים או בני ישראל ?
(יתרו תשפ)