הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)כל הלומד תנ״ך יודע שיש דרך אחת בלבד להחליף שלטון – שפיכות דמים. אין מדובר בהריגת המלך בלבד – מדובר בכך שרוצחים את כל מי שהיה קשור בשלטון הקודם: קרובי המשפחה, המועמדים הפוטנציאליים להחליפו, פקידות בכירה וכדו׳; אין מדובר רק בהריגת מלך רשע, ובדרך לא-ראויה לעשות זאת, להפך: הנביאים ציוו פעמים רבות על החלפת שלטון בדרך זו, כגון בנבואות על חיסולו של בית ירבעם ושל בית בעשא, ובעוד מקומות; אין מדובר במעשה שעצם התרחשותו אינו לגיטימי – אלו היו הכללים הבסיסיים של כל שלטון, ולא הייתה שום דרך אחרת אפשרית.
מציאות זו הייתה חלק בלתי נפרד משיטות המאבקים הפוליטיים. היא התרחשה במאבקים הפנימיים, ועל אחת כמה וכמה כאשר היה מדובר במאבקים בין עמים שונים. ההלכה רואה כדבר פשוט ומובן מאליו גם את קיומה של מלחמת רשות, שעיקרה הוא מאבקים על נושאים כלכליים, שליטה על דרכי מסחר, לקיחת מכסים או מאבק על משאבים שונים. כאשר זהו חלק בלתי נפרד מדרך הארץ של העולם ומטבעיות החיים – בונה התורה קומות נוספות על הבסיס הזה, כגון החובה לקרוא לשלום, או האיסור להקיף מארבעה צדדים (הרמב״ן מונה זאת כמצווה), אולם אינה עוקרת את הדרך הזו לחלוטין. כך עושה התורה כמעט בכל עניין בו היא עוסקת.
על כן, יום הבחירות הוא יום חג גדול. את ההכרעות הגדולות במדינת ישראל מקבלים ב״ה בעזרת פתק, ולא בשום דרך של שפיכות דמים. התקדמנו ביחד עם העולם, ומראשית דרכה של התנועה הציונית אנו מנהלים את ההכרעות הגדולות בדרך זו. עובדה זו אינה מובנת מאליה – במדינות הקרובות אלינו, שחלקן נמצא במרחק של כחצי יום נסיעה מאתנו, עדיין מתקבלות ההכרעות הגדולות בכוח הנשק, בשפיכות דמים וברציחה. די לנו אם נתבונן בנעשה בלבנון, במרחץ הדמים בסוריה, בהשלטת המשפחה האשמית בירדן, בערב הסעודית ובמצרים – ונבין כי אם נבאר באופן מילולי את המילים ״ככל הגויים אשר סביבותיי״ ניאלץ לאמץ את צורת השלטון הזו, ואת החלפתו, חס ושלום.
ואילו אנו הכרענו להיות חלק מהאומות המתוקנות בנימוסים, אשר קיבלו על עצמן דרך אחרת לקבלת הכרעות שלטוניות. דרך זו מבוססת הן על טכניקה של הכרעה – בחירות הנעשות בפתק, או בתחליפיו האלקטרוניים, והן על רקע המאפשר הכרעה כזו: זכות דיבור, תקשורת חופשית, חופש הולך וגובר של מידע, הפרדת רשויות, עצמאות הרשויות וכדו׳. דרך זו אינה מונעת את הוויכוחים הנוקבים, ואין היא סותמת פערים כבדים שלעתים אף סודקים את וודאות הקיום המשותפת. אולם כל אלה נעשים במסגרת של כללים מוסכמים, ומאפשרים לנווט את דרכה של המדינה ושל החברה בשיטות שלטון שהן טובות בהרבה מכל האחרות המוצעות.
יום הבחירות בפתק הוא יום חג הן על עצם הזכות לחיות בתקופה בה אנחנו מממשים את הריבונות על חיינו, והן על העובדה שאנו עושים זאת בדרך המתוקנת הזו – בפתק נייר.
)(תרומה תשפ)
