יבואו חשבון?
עוד לא ברור איך מדינת ישראל תצא מהקורונה הזאת, לא בהיבט הבריאותי (כמה ימותו לנו פה?) וגם לא בהיבט הכלכלי. מה שבטוח, שביום שאחרי, ואולי עוד הרבה לפניי, מן הסתם קצת אחרי שנצא מההלם ונוכל לעשות קצת חושבים, תתעורר פה דרישה (גם מתוך חדרי הבידוד…) לחקירה ממלכתית. האם היו מחדלים (סביר שכן) בכל הקשור להתארגנות? לטיפול? להנחיות לציבור?, ובעיקר – מי אחראי להם. ושלא כמקובל אצלנו, שהפעם יתנו את הדין. ובמסגרת אותו קדם חשבון נפש נשוא הקורונה, אני לא מצליח להבין את אותם רבנים, ב"ה לא הרבה, אבל דווקא מה'גדויילים', כמו הרב קנייבסקי, שחרף הנחיות משרד הבריאות, הורה בתחילה שלא לחדול מהלימודים בישיבות ובתלמודי התורה. ואני עוד יותר מתקשה להבין את אלה שהמשיכו לשלוח את ילדיהם לת"ת מכוח דבריו, חרף הסכנות עליהן הצביע משרד הבריאות. "גדול הדור הרב קנייבסקי יודע טוב יותר מכל הרופאים", אמרה לי עמיתה לעבודה, ששלחה את ילדיה לת"ת, ללא כל חשש. באותו רגע לא ידעתי אם לקנא בה על האמונה התמימה (עיוורת?) שלה ברב. מה שבטוח, ביקשתי ממנה להישאר בבית בימים הבאים. שלא תדביק פה, ח"ו, אחרים. אבל יש גם חצי כוס מלאה. לקח לחלק מגדולי הרבנים החרדיים קצת זמן, אבל לבסוף הפנימו, וגם בשכונות החרדיות יצאו כליי רכב עם כרוז שקרא לשמוע להנחיות משרד הבריאות. לעומת אלה, במגזר ה'סרוג' הרבה רבנים, בעיקר מזרם צהר, כמו גם הקיבוץ הדתי, הורו לסגור לאלתר את בתי הכנסת מדין פיקוח נפש. (ראו ידיעה בגיליון). גם ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות שלחו את התלמידים הביתה כבר בשבוע שעבר מכוח דרישה של משרד הביטחון. הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת ההסדר באלון שבות, נפרד מהתלמידים בכאב עצום ואמר (יכולים לראות באתר הישיבה) כי הוא בישיבה מאז היה בן 18 (היום בן 70, עד מאה ועשרים), ועד כה הישיבה נסגרה רק פעם אחת, במלחמת יום כיפור, ועתה נאלצים לסגור בפעם השנייה. הרב מדן הינחה את התלמידים להמשיך בלימוד תורה בביתם, להקפיד על הנחיות משרד הבריאות וכן לדאוג לשלומם הפיסי והנפשי של בודדים וקשישים שבקרבתם. "ד' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם", סיים דבריו לתלמידים.
אל תשליכני לעת זקנה
ככל שנקפו הימים מאז נתוועדנו לנגיף הארור הזה, עוד ועוד הנחיות סוגרות אותנו בבתים. במשפחות רבות החלק הכואב ביותר זה ראשי השבט. הסבים, הסבתות, ההורים המבוגרים. מה כבר נשאר לרבים מהם, אם לא הביקור החודשי/השבועי/היומי עם הילדים, הנכדים והנינים. מה זה להשאיר להם את האוכל מחוץ לדלת- ולברוח? איך אפשר לדבר עם סבתא דמנזית או סובלת מאלצהיימר קשה, כשכל מה שהיא יודעת היום זה לשבת על כסא גלגלים, לבהות, ובקושי מוציאה מילה מהפה? אז גם לא לבוא לבקר, לספר לה על הנכדים והנינים גם כשאתה לא בטוח שהיא לגמרי איתך? בעיניים שלי, זה החלק הכי קשה. להם, ולנו.
אור בקצה המנהרה?
כשאני כותב את הטור הזה, יום רביעי, פוליטיקאים של הליכוד מזה ושל כחול לבן מזה ממשיכים ללהג אלו נגד אלו, כשברקע, צוותי המו"מ של המפלגות האלה כן יושבים, לא יושבים, על הקמת ממשלת חירום. כמי שמרגע סיום הבחירות השניות סבר, ועדיין סבור, כי ממשלת חירום היא צו השעה, בקשה לי אליכם. אל תשתפו אותנו בטענות שלכם האחד על השני, אל תשלחו לנו הודעות לעיתונות, אל תתראיינו, כלום. צאו לנו מהמסכים עד שייצא עשן לבן. יש לנו קורונה על הראש, ונראה שאתם עוד לא הבנתם את זה. לקראת כינון הכנסת ה-23, עבר המשכן חיטוי מפני הקורונה. יה"ר שחיטוי זה יסייע גם למיגור ההשתלחויות והיריבויות בבית המחוקקים שלנו. ואולי קצת אור בקצה המנהרה? ביום שלישי שיתף בני גנץ בפייסבוק פוסט של רה"מ בנימין נתניהו בעניין הנחיות משרד הבריאות וכתב "בחיי אדם אין פוליטיקה". למחרת, רביעי בבוקר, נתניהו הגיב בשיתוף של דברי גנץ וכתב: "חשוב מאוד! תודה, בני". אז יאללה, חברים, תסגרו כבר עניין, ואל תשכחו, לא להתחבק ואפילו לא ללחוץ ידיים. קידה, חיוך (גם אם מאולץ), ולעבודה.
מה שהיה, לא יהיה
אי הוודאות סביב נגיף הקורונה הזה, כמה חללים יפיל, מתיי ייצא לנו מהווריד, והאם כשניפטר ממנו זה יהיה לעולם, או שהוא יפתיע אותנו שוב ח"ו בחורף הבא או מתיי שהוא, מטרידים מן הסתם כמעט את כל יושבי תבל. יש מודאגים יותר, יש מודאגים פחות, אבל הדבר הזה נוגע לכל אחד ואחת בכל מקום על הגלובוס. אם לא בנגיעה ישירה של בריאות שלו או של קרוביו, אז דרך הפגיעה הכלכלית העולמית. כל הפרשנים הכלכליים משוכנעים, כי היום שאחריי לא יהיה דומה לימים שלפניי. בכל תחום ותחום. וזה הזמן גם שלנו, כל אחד בחלקת אלוקים הקטנה שלו, במשפחה, בעבודה, לחשוב מה ניתן לעשות טוב יותר, נכון יותר, מכפי שנעשה עד כה.
בריאות טובה לכולם.
(ויקה"פ תשפ)