הכנסת יצאה השבוע לפגרת בחירות, אבל 120 החברים בה הולכים לעבוד קשה מאוד ב"פגרה" הזו. ד' ניסן, 9 באפריל למניינם – הוא יום הבחירות לכנסת ה-21. אבל עבור רבים מחברי הכנסת, תאריך משמעותי לא פחות הוא יום הפריימריז במפלגתם. לשם הם מכוונים עתה בכל הכוח והמשאבים. שכן, בסיעות כמו כולנו והמחנה הציוני, שהסקרים לא בדיוק מאירים להן פנים, כל מקום בשיבוץ – קריטי. ממש בגדר להיות או לחדול. איך כתב עמית סגל? 120 חברי כנסת ביצעו השבוע ניסיון התאבדות – 40 מהם יצליחו. להערכתו, כשליש מחברי הכנסת הנוכחית יראו אותה להבא מיציע האורחים או מסלון ביתם.
עוד כמאה ימים לבחירות. אבל העיניים של רבים במערכת הפוליטית והתקשורתית מתמקדים בתאריך מוקדם יותר – ה-21 בפברואר. זה היום בו אמורות להיסגר הרשימות. כלומר, בערבו של אותו יום נדע כולנו מי רץ עם מי, מי נגד מי. העיניים נשואות קודם כל לבני גנץ, מי שנראה היום כ'אס' של הבחירות. 15 מנדטים נותנים לו הסקרים, עוד לפני שפתח את הפה והשמיע 'אני מאמין' כלשהו. ירוץ לבד? יחבור ללפיד? גם עדינה בר שלום תשמח שיעמוד בראש 'אחי'. נכון להיום, גנץ שותה מנדטים בעיקר ליש עתיד ולכולנו. קצת גם מהמחנה הציוני. הליכוד נראה בסקרים כמעט בלתי פגיע מגנץ. למרות זאת, באחד העיתונים צוטט בכיר מהליכוד (בעילום שם) כאילו הוא מחזיק ב'חומר חם' נגדו, חומר ש'ייצא מהארון' ברגע שגנץ יצהיר: נכנסתי למערכה. כך או כך, היום נראה שגנץ יהיה תגבור כוח למחנה המרכז-שמאל, מחנה שנכון לעכשיו קרוע ומפולג בתוכו. שם המשחק הוא אגו. של מי קטן יותר. מי יסכים לפנות לגנץ את המקום הראשון, כצעד אלטרואיסטי שיביא ל(הרבה) יותר מנדטים לגוש המרכז-שמאל. עד כדי כך תולים בו תקוות, שאפילו האיש עם כמות האגו הכי גדולה במזרח התיכון, אהוד ברק, מוכן להיות מספר 2 ברשימה שגנץ יוביל אותה.
הפוליטיקאי הבכיר שלא ממש מתרגש מגנץ הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא מבין, שאת המנדטים הנוספים שהוא מחפש הוא לא ימצא בשמאל, אפילו כמעט שלא במרכז. לכן הוא עשוי להתמקד בימין. במפלגות ה'אחות'. לכן אך טבעי היה שבעת שהכריז על הקדמת הבחירות אמר כי המפלגות הקיימות בממשלה הן הבסיס לקואליציה הבאה. שמעתם? הוא אפילו לא החריג את 'הבית היהודי', שראשיו בנט ושקד, עשו לו זובורים ודמוניזציה שבוע אחר שבוע. האם נתניהו אכן מתכוון לשלוח לבנט הזמנה מיד לאחר הבחירות? כמובן זה תלוי במספר המנדטים שיקבל 'הבית היהודי', אבל לא בטוח שבנט יהיה העדיפות הראשונה, השנייה והשלישית שלו. אבל מה זה משנה? הכרזתו של נתניהו השבוע כי הקואליציה הנוכחית צפויה להיות גם הבאה, נועדה בראש ובראשונה לשדר למצביעי הימין – אתם מעוניינים בממשלת ימין? הצביעו למקור – הליכוד, אני יודע לעשות את העבודה, סיעות הלוויין יוכנסו גם ככה. זוכרים איך בפעם שעברה הוא שתה בדיוק בטקטיקה זו 3-4 מנדטים מבנט?
ואם בליכוד עסקינן. גדעון סער חוזר, יתמודד בפריימריז ורואה עצמו מחליפו של נתניהו, ביום שזה יקרה. בהכירנו את נתניהו, סביר שזה יעשה כל שיוכל כדי שזה לא יקרה. אך לפני מספר שבועות נתניהו האשים את גדעון סער כאילו הוא חותר תחתיו. כך אמר גדעון סער השבוע בריאיון בכאן רשת ב': "נפגעתי מראש הממשלה. שליחי ציבור צריכים תמיד לראות את הכללי מעל האישי. לי חשוב ניצחון הבחירות בליכוד ואני מצידי אתעלה. הדרך יותר חשובה מכולנו. לי אין מריבה עם ראש הממשלה, כי בשביל לריב צריך שניים". לא בדיוק מחמאה מפיו על נתניהו.
ו'הבית היהודי'. אין ספק כי בנט חותר למינימום של מניין מנדטים (10), כדי שיוכל לבוא אתם בדרישה לקבל את תיק הביטחון. עד אז, בנט צריך להכריע מה עם 'האיחוד הלאומי' – להיות (שריונים) או לחדול (לפרק את החבילה) וכמו כן למצוא כבר את שחקן הרכש ל'בית היהודי' שיאפיל על חברי הכנסת החיוורים משהו שלצידו בקדנציה זו ויהווה מגנט למצביעים פוטנציאלים. ב'איחוד הלאומי' דוחקים להאיץ את החתימה אתם (הם מבינים שנוכח הקדמת הבחירות לא נותר להם די זמן להתארגן ברשימה עצמאית), והשבוע היו עסוקים בשאלה מי יעמוד בראשם. אורי אריאל או שסמוטריץ' יחליפו. גם להכרעה פנימית זו יכולה להיות השפעה על הקשר עם 'הבית היהודי', שכן סמוטריץ' ובנט מסתדרים טוב, מה שלא נכון להגיד על בנט-אריאל.
הרשימות שהקדמת הבחירות תופסות אותן לכאורה בעיתוי הכי לא טוב מבחינתן הן החרדיות וש"ס. המשבר סביב חוק הגיוס חשף את הפערים שבין 'יהדות התורה' בראשות ליצמן שהתנגדה להעביר את החוק כמות שהוא מול 'דגל' שהבינה כי זה הרע במיעוטו ועדיף לתמוך בחוק. לא זו אף זו, בבחירות המקומיות שהיו לאחרונה יצאה 'דגל' כשידה על העליונה במספר ערים חרדיות, וכעת היא דורשת עדיפות משמעותית על 'יהדות התורה' בעת הרכבת הרשימה החדשה שלהם לכנסת. ברחוב החרדי יש אף הדורשים שליצמן, שהוביל את הקו המיליטנטי, ייצא בחוץ. וכרגיל שם, מי שיצטרכו להרגיע את הפוליטיקאים הרבים הן מועצות גדולי התורה שלהם. ברחוב החרדי יש המדברים על פיצול וריצה לכנסת בשתי רשימות נפרדות, אבל ההערכה היא כי הרבנים ירגיעו את העסקנים ויביאום לכדי רשימה אחת.
גם בש"ס אין צהלות שמחה מהקדמת הבחירות. הסקרים מציבים אותה על סף אחוז החסימה, ממש לא מי יודע מה. בנוסף, מעל מרחף החשש שהפרקליטות תגיש כתבי אישום נגד אריה דרעי, ואז המצב בכלל יהיה קטסטרופלי (הרב עובדיה יוסף זצ"ל כבר איננו כדי לטהר את השרץ, וגם הזמר בני אלבז כבר לא ישיר בכיכרות "הוא זכאי הוא זכאי". יש לו בטן מלאה על דרעי וחבורתו). אנשי אלי ישי חשים את הרחוב הספרדי החרדי ושלחו בימים האחרונים שליחים אל מועצת החכמים בהצעה: תנו ריצ'רץ' (אחד מש"ס, אחד מישי)- תקבלו רשימה מאוחדת.
יש עתיד. בלי גנץ על המגרש, סביר שלפיד היה המתמודד מספר אחד מול נתניהו. עם גנץ במערכת, כמובן תלוי היכן יהיה, לפיד נדחק, נכון להיום, קצת לאחור. יש עתיד מיצבה עצמה כמפלגת מרכז, ולכן אין זה מפתיע כי שריינה ברשימתה שתי דמויות 'חדשות' מהציבור הדתי (המתון). מעניין מה יחליט לפיד ביחס לדתיים המכהנים ברשימתו הנוכחית, אלעזר שטרן ועליזה לביא.
ואחרון- מנדלבליט. לא מכיר מישהו שמקנא בו. השבוע החל אביחי מנדלבליט בדיונים עם פרקליט המדינה שי ניצן על המלצות הפרקליטות ביחס לתיקים של נתניהו. רבים בדעה כי נתניהו החליט על הקדמת הבחירות כדי להקדים את מנדלבליט בהחלטתו. נתניהו כנראה סבור כי עדיף לו ולליכוד שהבחירות לכנסת ייערכו לפני ההחלטה אם יוגשו נגדו כתבי אישום, כפוף לשימוע, כמובן. השאלה מה יחשוב מנדלבליט, והיה כי יגיע למסקנה חד-משמעית כבר בשבועיים-שלושה הקרובים. זו, לטעמי, תהיה כבר שאלה אתית-מוסרית. מחד גיסא, לתת לעם את כל המידע – שיחליט. מאידך גיסא, גם אם יש החלטה, עדיין זה לפני שימוע ובטח לפני משפט, אז למה שישפיע על הבחירות? כמה טוב לי שאני לא היועהמ"ש.
ובשולי הקמת הבחירות: כמה כותרות, מאמרים ופרשנויות היו בחודשים האחרונים על כל מיני חוקים שעברו את ועדת השרים לחקיקה או אפילו בקריאה ראשונה, חלקם הגדול מבית היוצר של איילת שקד שרת המשפטים. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. בעיניים שלי, הסבירות שנתניהו (שסביר כי ייבחר שוב) יפקיד בידיה שוב את משרד המשפטים ממש לא גבוהה, ומי שיקבל את התיק, יצטרך להיכנס לנעליה, שהן גדולות, כידוע. לך תסמוך.
(שמות תשעט)
