מערכת שבתוןמה משותף לשכן שלי מהישוב, אברהם אבינו, משה, שולי רנד וסימבה?
זה פשוט- כולם התבודדו, וראו בפעולה הזו ברכה.
השכן? טוב, הוא התבודד כי הצטווה להיכנס לחדר מחשש שידביק אחרים בנגיף.
אברהם התבודד כמעט כל חייו, כאשר היה מעבר אחד של הנהר ושאר העולם מהעבר השני.
משה עלה לבדו להר סיני, ארבעים יום וארבעים לילה, רק הוא והקב"ה. הוא קיבל את לוחות הברית.
אבל מה בין ההתבודדות של אברהם להתבודדות של משה?
אברהם היה בודד- לפעמים אתה יכול למצוא את עצמך יחד עם אנשים רבים, אך נפרד ומנותק מהם. אברהם העברי, שדרכו האמונית והערכית הייתה שונה באופן מוחלט משאר העולם, חי חיי בדידות רוחניים.
משה לעומת זאת, התבודד- הביא את עצמו למצב של בדידות פיזית. משה היה חייב לעלות אל ראש ההר ולהביא את הלוחות לבדו, בלי אף אחד אחר, מכיוון שהתפקיד מיועד לו בלבד. לא קל להיות בפסגה ארבעים יום וארבעים לילה. לא כולם שווים במעלתם הרוחנית, ומשה הצטווה לא לעלות עם אף אחד, רק יחידי סגולה שואפים אוויר פסגות.
שולי רנד, בסרט 'אושפיזין', בורח אל היער ומתבודד, ברגע של שיא המשבר, ובסצנה קולנועית יוצאת דופן. הדיבור הישיר מעומק הלב, כשהוא לבד עם עצמו ועם ריבונו של עולם, מתברר כנקודת תפנית בעלילה. כך גם סימבה ב'מלך האריות'. בעודו מתוסכל ונואש מחייו, והעבר הנורא שלו דוחק אותו לפינה, הוא נוכח לבדו בחיזיון שבו הוא רואה את דמותו של אביו המת. שכחת מי אתה, אומר לו אביו, ובכך שכחת אותי. כתוצאה מהחיזיון הזה, שנכח בו סימבה לבדו, החלה התפנית בעלילה, כי סימבה מגלה שהוא היה לבד לא רק מבחינה פיזית, אלא גם רוחנית.
"ההתבודדות מעלה עליונה מהכל", אמר רבי נחמן. דברים טובים קורים כשמתבודדים, והרשימה של אלה שעשו זאת ארוכה מלהכיל.
כי המסע של המתבודד, בין אם הוא פיזי ובין אם הוא נפשי, הוא מסע פנימי, אל תוך עצמו.
ובתחילת הפרשה כתוב: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל".
כי לפעמים אתה צריך להיות בודד, לפעמים צריך להיות קצת לבד, אבל בכל מצב, מאז ועד עולם, תתמוך בך הקהילה ולא תתן לך ליפול. אין דבר חשוב מזה.
(ויקה"פ תשפ)
