הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)הקהילה היהודית בלבנון פרחה אף בשנים שלאחר הקמת המדינה, ובזאת היא חריגה אל מול מדינות ערב, בהן חדלה אט אט (או מהר) להתקיים קהילה יהודית עם מלחמת השחרור. יהודי ארצות האסלאם גורשו ללא ממונם ומעמדם, והגיעו כפליטים למדינת ישראל המתחדשת. בזכות המעמד האיתן של הנוצרים המארונים בלבנון, יהודי המדינה שגשגו יחסית, אם כי ככל שהתגברה השפעתם של הפליטים הערבים מארץ ישראל, ועם ההגירה השלילית של הנוצרים מלבנון, הורע מעמדם של יהודי המדינה, מקום המדינה ועד שלהי שנות החמישים, אז הפכו החיים היהודיים קשים ביותר.
אך גם קודם לכן לא רוו יהודי לבנון נחת גדולה. כך מדווח עיתון 'המשקיף' מהשני באוגוסט, 1948 (עמ' 1): "על הרובע היהודי בביירות מטילים הפורעים הערביים פצצות באורח בלתי פוסק. הוקם מחנה ריכוז בבעל-בק ולשם מועברים כל היהודים הלבנוניים החשודים בעיני השלטונות. בין העצורים בנו של מר אברהם אלמליח, מראשי החינוך היהודי בלבנון".
מי שהיה ממנהיגי יהדות לבנון באותה עת היה תלמיד חכם דגול, ציוני נלהב, בוגר ישיבות ליטא, הרב בן-ציון ליכטמן. תחושת הביטחון העצמי שחש אחרי הקמת המדינה (כיהן בלבנון עד שנת 1959) משתקפת בדבריו בספר בני ציון ("ביאור רחב על שלחן ערוך אורח חיים"), חלק שלישי, שהודפס בבירות בשנת תשט"ו (1955), בדברוֹ בהתפעלות מרובה על המדינה החדשה, ועל המודל השלטוני שלה (סימן רכד, ח; ביחס לשאלה האם יש לברך על מלכי ישראל "שחלק מכבודו ליראיו"):
"אמר המחבר, הדברים האלה כתבתי לפני כמה שנים, ואז היתה השאלה הזאת כהלכתא למשיחא, ועכשיו זכינו למדינת ישראל, יכוננה עליון, וינחיה בדרך התורה והמצוה, ברוב אושר והצלחה, ונעשה השאלה להלכה ולמעשה. ואחר שעיינתי בזה הכרעתי שיש לברך על נשיא ישראל 'שחלק מכבודו ליראיו', דאף על פי שהנשיא נבחר לזמן, ואין בידו לדון ולהרוג במשפט… אבל עיקר הברכה היא לבעבור כבודו הגדול והמיוחד של המלך, כלומר שכבודו הגדול הזה הוא מה', הממליך מלכים ולו המלוכה. ואם כן, הכי נמי (=גם כאן) בנשיא, שהוא נבחר מכל בני המדינה להיות ראש המדינה, וכבודו גדול מכולם, ודאי יש לברך עליו שחלק מכבודו… השי"ת יזכנו לראות במהרה בכבוד מלך המשיח".
בתואר "יכוננה עליון" על מדינת ישראל השתמש הרב ליכטמן כבר כמה שנים קודם לכן, בכרך השני של חידושיו, שיצא לאור בבירות תשי"ב (סימן קנ, ב), בהתייחסו לגובה בית הכנסת מול שאר בתי העיר. כאמור, דברים אלה מתפרסמים תחת שלטון עוין למדינת ישראל, ומראים את עוצמת הקהילה היהודית בבירות, ואת האמת הפנימית של הרב ליכטמן (בבית התפוצות מצויה תמונה מופלאה, בה נראה הרב ליכטמן יושב על כסא מפואר ביותר, ולצידו, על כסא פשוט בהרבה, ראש ממשלת לבנון סאמי א-סולח הפרו-מערבי). קצת על אופיה של קהילתו אחרי הקמת מדינת ישראל ניתן ללמוד מדברים שכתב בכרך שני (סימן נג, כב), ביחס לעדיפותו של שליח צבור בשכר מאשר מתנדב בחינם:
"ותיקון זה של הגדרת פרץ מפני קטטות ומריבות ונעילת הדלת בפני מי שאינו ראוי ישנו בכל מקום אע"פ שיש עתה מתנדב להתפלל בחנם הגון ממנו, ובפרט בזמננו ראוי לשכור ש"צ הגון בשכר כדי שלא יקפצו לירד לפני התיבה אלו שאינם ראויים לכך מכמה בחינות ויד הקהל קצרה מלמחות בהם".
הרב ליכטמן היה מנהיג צבור, שמעורה בקהילתו, ומכיר במעלת המאורעות שמתרחשים בחייו, חרף מורכבות המציאות שנכפית עליו, כמבוא לגאולה השלמה.
(שמות תשעט)
