פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". תיאור "הפתרון הסופי" של פרעה במצרים מעורר חלחלה. כמו האויבים שקמו עלינו לכלותנו גם בדורות האחרונים, לרבות במלחמה האחרונה, במלחמתו אין פרעה בוחל באמצעים. מעשי ההרג והטבח שלו אינם מכוונים רק כלפי חיילים מלומדי מלחמה האוחזים בנשק, אלא גם – ושמא בעיקר – כנגד תינוקות ועולָלים בני יומם, אנשים נשים וטף, זקנים וחסרי ישע. שיאו: מחזה מזוויע של השלכת תינוקות חיים ליאור, משל היו חפץ בלוי, אין חפץ בו.
מעשה זה מהדהד פרקים אפלים בשואה, כאשר יהודים הועמדו על פי בורות עמוקים שכרו במו ידיהם, נורו ונפלו אל תוכם; או את קיצם של רבים מיהודי בודפשט, שחלק מהם הועמדו על שפת הנהר, כשגבם מופנה אליו, נורו באחת למוות, וגופותיהם הוטלו אל המים השוצפים, במקום שבו הוקמה לימים אנדרטת הנעליים האילמות.
על רקע מעשים אלה, בולטים עוד יותר מעשי הגבורה של שתי המיילדות. אף שחז"ל זיהו אותן כיוכבד ומרים, מפשוטו של מקרא לא ניתן לדעת מי בדיוק היו "שפרה ופועה"; והאמנם נמנו עם בני ישראל. שמא היו דווקא מחסידות אומות העולם, ומדוע דווקא הן – ולא אחרים – נבחרו לקיים דו-שיח עם פרעה?
הניסיון לבאר סתומה זו ריתק את דמיונם של המפרשים. וכך למשל פירש האבן עזרא: "שָֹֹרוֹת היו על כל המיילדות; כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן, לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבות. והאֵם והבת היו – בדרך קבלה, כי נכון הוא".
בראשית תיאור דו-השיח שבין פרעה ל"מיילדות" (שמות א, טו-טז) נראה העיקר חסר מן הספר: "ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה, וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה". בעוד בסיפא מפורש מה בדיוק אמר להן פרעה, ברישא לא ברור הדבר כלל. אז ניתן לפרש כי כאשר תוצאת מעשה האלימות של אדם היא רצח בדם קר, אין זה ממש משנה איזו 'אמירה' קדמה למעשה הנורא. התוצאה, מעשה הרצח, ההשמדה והכילוי, הם-הם ה'אמירה' הנוקבת ביותר, וכל המילים שקדמו להם ומהוות כביכול "עילה" והצדקה למעשה הנורא שבא אחריהן – מיותרות הן. אין מילים בעולם שעשויות להצדיק מעשה שפיכות דמים מעין זה. ומכל מקום, כבר התרגומים הקדומים למקרא מנסים למלא חלל זה בדבר אמירתו הראשונה של פרעה.
כך, למשל, וכדרכו, בעל תרגום "ירושלמי" מבקש להשלים את הפער בכתובים על בסיס מדרשי חז"ל (בתמצית ובתרגום חופשי): "אמר פרעה: ישן הייתי וראיתי בחלומי שכל ארץ מצרים מצויה בכף ידי האחת, וטלה בן יומו בכף ידי השנייה… וקראתי לכל חכמי מצרים וסיפרתי להם את חלומי ואמרו לי בן אחד ייוולד שעתיד להחריב את כל ארץ מצרים. בשל כך אמר פרעה למיילדות יוכבד ובתה שישליכו ליאור את 'כל הבן היילוד', הבן דווקא, ולא הבת".
רבי משה חפץ, בעל "מלאכת מחשבת" (איטליה, המאה הי"ז), מבקש לפרש בדרך אחרת: "ומה אמר להן? 'אשר שם האחת שפרה' וגו', כלומר: ידעתי ששמכם שפרה ופועה על שם מעשיכם, ואין לכם התנצלות לשקר ולומר שאינכם מילדות שלא לקיים מה שאצווה אתכם" (והשוו לפירוש רבנו בחיי על אתר: "שני פעמים 'ויאמר' מפני אריכות הלשון. או יהיה 'ויאמר' האחד סיפור העניין למיילדות, השני – אזהרה וציווי להן שיעשו כן").
לפני כשנה וחצי, ב-7 באוקטובר, נחלצו עשרות אנשים, אזרחים וחיילים, שוטרים וקצינים בכירים במיל', להצלת אחיהם. עם הישמע הידיעות הראשונות, עזבו הכל, נסעו למקום הטבח והחלו בחילוץ אנשים מגיא ההריגה ובמלחמה עיקשת עם המחבלים תוך חירוף נפשם ולעיתים גם הקרבת חייהם-שלהם. מעשיהם ישמשו אות ומופת לדורות, ושיעור מאלף בדיני אחווה וערבות הדדית ובהלכות "כל המציל נפש אחת – כאילו קיים עולם מלא".
