מה עושה ירא א-להים?

מה היה המניע שדחף את המיילדות במצרים לסרב פקודה לגזרת פרעה? מניין שאבו את הכוח לסכן את חייהן ולהציל את היילודים? התורה מספקת תשובה קצרה וחד-משמעית: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים" (שמות א, יז). יראת אלוקים היא שהנחתה וחיזקה אותן בניסיון הקשה. עמידתן בניסיון זה הפכה אותן לסמל המושלם של יראת אלוקים, וחז"ל דרשו (שמ"ר א, טו) שעליהן נאמר הפסוק שמופיע במזמור 'אשת חייל': "אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל).
בדיקה של המושג "ירא א-להים" בתורה מעלה קשר מיוחד בינו ובין זהירות בחיי אדם. המקרה הראשון בו מושג זה מופיע בתורה הוא כאשר אברהם אומר לפני כניסתו עם שרה לגרר: "רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ, יא). כאשר אין יראת אלוקים, קובע אברהם, יש סכנה של זלזול בחיי אדם. יצוין כי התפיסה לפיה רק יראת אלוקים מבטיחה שהאדם לא ידרדר למעשים אסורים, רווחה לאורך ההיסטוריה עד לעת החדשה, ואף דוסטוייבסקי כתב בספרו 'האחים קרמזוב': "אם אין א-לוהים – הכל מותר".
אברהם אבינו עצמו הופך בסיום מעשה העקדה לאדם הראשון בתורה שזכה לתואר "ירא א-לוהים". מלאך הא-להים אומר לו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כב, יב). אמנם, אברהם מקבל תואר זה על נכונותו להרוג את בנו, אולם היה זה לאחר שנמנע מלהורגו. המלאך משבח אותו שלמרות ההתכוונות הנפשית והשכנוע הפנימי מסוגל היה אברהם לעצור עצמו מהמעשה בשנייה האחרונה, ובכך להנציח את המסר ש-ה' אינו חפץ בקורבן אדם.
בספר בראשית מעיד גם יוסף על עצמו שהוא ירא אלוקים, וזאת כאשר הוא אוסר את אחיו, דורש שאחד האחים ילך ויביא מצרימה את בנימין, ומבטיח להם שהוא ישאיר אותם במשמר, אבל לא יפגע בהם, שכן "אֶת הָאֱ-לֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית מב, טז). יראת אלוקים מוזכרת עוד בעניין עמלק: "וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים" (דברים כה, יח). כאשר לדעת רש"י, אבן עזרא ואחרים הכוונה היא לעמלק, שבהיותו נעדר יראת אלוקים יצא לשפוך דם ונכון להרוג חפים מפשע.
בהמשך התנ"ך אנו מוצאים יראת אלוקים אצל דוד המלך כשהוא עוצר את העלאת ארון ה' לירושלים בעקבות מות עוזא (דבה"י א, יג, יא-יב), וגם שם משמעותה היא הימנעות מפעולה המסכנת חיי אדם. דוגמה מובהקת ליראת אלוקים המתבטאת בהצלת חיי אדם מופיעה אצל עובדיהו אשר "הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת ה' מְאֹֽד", ולכן החביא 100 נביאים במערות בתקופת אחאב ואיזבל. לא זו בלבד, אלא עובדיהו אף "כִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם" תוך שהוא מחרף נפשו (מלכים א, יח, ג-ד). כמוהו היה גם איוב, שהוכתר בתואר "ירא א-לוהים", ולפי מדרשים רבים עסק בהחייאת עניים, יתומים ואלמנות.
גם המיילדות, לדברי חז"ל, לא רק נמנעו מהריגת היילודים אלא גם סיפקו להם מים ומזון, כדברי הפסוק: "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (סוטה יא, ע"ב). חכמים מפרטים כיצד נקטו המיילדות בפעילות אינטנסיבית של העברת מים ומזון מבתי עשירות לבתי עניות, וכיצד התפללו על התינוקות שנולדו, "והקב"ה עושה כתפלתן" (שמ"ר א, יט). חכמינו דימו את המיילדות לאברהם אבינו אשר "פתח פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים" (שם, א,כ). בכך הדגישו חכמים שיראי אלוקים לא מסתפקים בזהירות שלא לפגוע בחיי אדם, אלא אף עושים מאמצים גדולים לעזור ולסייע למי שנמצא במצוקה. יראת אלוקים אמיתית לשיטתם איננה רק כוח בולם ומשתק, אלא גם כוח המניע את האדם למעשים טובים.
בזמננו, אחרי התפתחות הצו המוסרי של המין האנושי, כל אדם נורמטיבי משתדל להיזהר בחיי אדם, אף אם איננו ירא אלוקים. מעלתה של יראת אלוקים שהיא יכולה להעצים זהירות זו, כגון בעת נהיגה, והיא צריכה להוות מנוע רב-עוצמה המפעיל את האדם לעשיית טוב בחיי היום-יום, תוך ויתור על רווחה ונוחות. האדם הוא היצור היחיד שפוגע בבני מינו, אבל הוא גם היחיד שבאופן סדיר מושיט עזרה לבני מינו. "יראת א-להים היא חכמה", אמר ירא האלוקים, איוב (כח, כח). עבור איש האמונה היא מתורגמת לעשייה למען האחר, והיא החכמה הגדולה שאנו חותרים ליישם מאברהם והמיילדות ועד היום.
(שמות תשעט)