מחפשים גלגל הצלה

מה שבאמת חשוב יותר בשעה הזאת זה האם בנט יוכל, חרף הזעזועים ב'ימינה', להתרכז במה שחשוב יותר- לנהל את המדינה

חור בספינה

מה שקורה בלשכת ראש הממשלה נפתלי בנט בשבועות האחרונים, מזכיר יותר מדי את מה שהיה באותה לשכה, רק עם פרצופים אחרים, בשלהי תקופת נתניהו. סכסוכים, מאבקי כח פנימיים, עזיבות. לא לגמרי לא הגיוני, שמה שהתחולל שם בשבוע שעבר הוא תחילת הסוף של הממשלה הזו. אלא שעשוי להיות זה סוף מתמשך. מתגלגל. עניין של חודשים, ולך תדע, אולי יחצו גם את מושב הקיץ הקצר- בשלום. כך או כך, ממש כמו בתקופת נתניהו, כל מי שעובר שם בלשכה, וכמה שיותר קרוב לחדרו של ראש הממשלה, צריך להיות מודע לכך, שהוא, או יותר מדויק, מעמדו וקרבתו לאוזן של הבוס, הוא עניין תלוי. תלוי ועומד או נכון יותר תלוי ונופל. קחו את שמרית מאיר, שהגדרתה היתה היועצת המדינית של ראש הממשלה ובפועל היתה הדמות הדומיננטית בלשכה. ידה (היתה) בכל ויד כל בה. לא רק עניינים מדיניים. גם מהתבשילים הפוליטיים היא לא משכה את ידה. איכא דאמריי, אפילו הובילה. למשל, הובילה את בנט (כאילו הוא נתון להובלה) לעמדות יותר מרכז-שמאל, כאלו שנראו לה כפרקטיות, ע"ח עמדות הימין האידיאולוגי עליהן צמח לכאורה בנט. אלא שהתברר כי הניסוי הזה, לפחות בהיבט הפוליטי האישי של בנט ו'ימינה', מזיק מאוד. כל כך מזיק, עד כדיי שבמקומות רבים בציבור הדתי-לאומי ובכלל הימני, היכן שבנט, עד שהרכיב את הממשלה הזו, היה אורח כבוד רצוי ומוערך, ומאז הפך לפרסונה נון גרטה. בלתי רוי. (על ביקורו השבוע באלקנה- ראו בגיליון זה). אז אותה שמרית מאור, שהיתה הכי בסוד העניינים בלשכת רה"מ, חשה כנראה ש'הספינה טובעת', ושיחררה עצמה מהתפקיד, בעיתוי הכי לא נוח לכאורה לרה"מ. קצת לפני הגעתו ארצה של נשיא ארה"ב, נושא עליו עבדה לא מעט. אבל זה לא רק שמרית מאיר. זו האווירה שם. וכשהקואליציה בנויה על רע"מ מזה וכל אצבע קובעת, לחיות או לחדול, החשדנות אוכלת כל דבר טוב. כמו- יום טוב כלפון. ח"כ שנכנס לרשימת 'ימינה' לכנסת עם התפטרות השרים ממנה, בחור חיובי, עשה עבודה לא רעה בלי הרבה רעש וצלצולים, אבל היו בקרבת רה"מ ששדו כי כלפון לא יעמוד בלחצים שהופעלו עליו מצד רבנים ומצד הליכוד, והוא יעשה מעשה עידית סילמן ויודיע על פרישה מהקואליציה. איך מקדימים תרופה למכה? בנט קרא לו ואמר לו: תצא בחוץ (מהכנסת) ושריין שם את מתן כהנא כ'מספר ברזל' שישמור על האינטרסים בכנסת.

אז בואו נעשה ספירת מלאי. עידית סילמן כבר מחוץ לסיעה (לכאורה), או לפחות, תמיכתה בה אינה מובטחת (ראו קטע נפרד), כלפון- ממש בחוץ, ומי עוד היה לנו ברשימה שהציגו לכנסת? דוידי- פרש שנייה לפני ההשבעה, שיקלי- פרש או הופרש, איך שתרצו, ומי נשאר? לא הרבה והרושם הוא שגם עליהם לא יהיה חכם מצד בנט לבנות. איילת שקד, ניר אורבך ואביר קרא, שממש ממש לא אוהבים את השידוך של בנט עם רע"מ ועומדים תחת לחצים אדירים של ציבור תומכיהם בעבר. ואם רוצים תנא דמסייע למה שקורה שם, קבלו גם את דובר 'ימינה' עובד פרל שאמר שלום ולא להתראות (לאחר חודשים ספורים בלבד בתפקיד). אז, אני לא יודע מה באמת יקרה, האם ומתי תיפול הממשלה הזו, (ובטח לא יודע מה יהיה אז), אבל בעיניים שלי, מה שבאמת חשוב יותר בשעה הזאת זה האם בנט, חרף הזעזועים ב'ימינה', כל עוד הוא ראש הממשלה, יוכל להתרכז במה שחשוב יותר- לנהל את המדינה. ולפחות בהיבט הביטחוני והרגשת הביטחון של אזרחי ישראל, יש הרבה מה לעשות וכדאי שזה יהיה ללא דיחוי.

התנגדות לביקור

היישוב אלקנה מציין בימים אלה 45 שנה להיווסדו. אסף מינצר, נולד באלקנה וגדל בה, מכהן כבר שנים טובות כראש המועצה. מינצר מינף את היישוב בפיתוח אדיר של בנייה, מוסדות חינוך, מבני דת, פארקים, מבני ציבור, פעולות תרבות למכביר, מה לא. והוא זוכה, בזכות, לאהדה ולהוקרה רבה, ביישוב ומחוצה לו. השבוע, ספג מינצר ביקורות, כפי שלא ידע מעולם. ועל מה? על זה שנענה בחיוב לפניית רה"מ נפתלי בנט, שביקש להשתתף בטקס ולכבד את היישוב, מייסדיו ותושביו בביקור ממלכתי. מיד פרסום הדבר מינצר "חטף בראש" מתושבים שלא מוכנים לראות את בנט במקום. יותר מ-500 מתושבי אלקנה חתמו על עצומה בעניין, והיישוב כמרקחה. גם ארגון המחאה 'הקו האדום' נכנס לפעולה, הפיץ מנשר ברשתות, ושלח עשרות צעירים להפגין מול ביתו של מינצר (ערב הביקור) ומול בניין המועצה בעת הביקור של בנט. ראש המועצה, אסף מינצר, שגם על פי עדותו שלו, ולא מהיום, דעותיו הפוליטיות רחוקות מאוד מאלה של 'ימינה' ומעיד על עצמו שאינו שבע רצון, בלשון המעטה, מהרכב הממשלה של בנט ומפעולותיה, הגיב להתנגדות לביקור בנט ביישוב, במכתב בו הבהיר ש"מדובר בביקור ממלכתי של ראש הממשלה ולא פוליטי וככזה נתכבד בו מאוד ונחגוג במעמד ראש ממשלת ישראל 45 שנות התיישבות וציונות באלקנה". מינצר הוסיף: "קולות המחאה, חשובים ולגיטימיים וקולם בוודאי נשמע, אך גם הם לא ראוי שיאפילו על ההצלחה הגדולה ועל הגאווה שאנו צריכים לחוש על שגשוגה של אלקנה לאורך השנים. אלקנה יכולה להיות גאה מאוד על כי נשיאים, ראשי ממשלה ושרים מכירים שוב ושוב במרכזיותה, תרומתה, חשיבותה והתפתחותה המואצת לשמחת כולנו. וכל מכבדיה של אלקנה יכובדו בברכת ברוכים הבאים!". אגב, רק בימים האחרונים אושרו להפקדה תוכניות להקמת 500 יחידות דיור לדור ההמשך של אלקנה, דבר חסר תקדים שם ובהתיישבות בכלל. בעיניים שלי, אף אחד לא מחייב אף אחד לבוא ולמחוא כפיים לבנט. מותר אפילו לבוא ולמחות בדרכים מקובלות. אבל, תנו לאסף מינצר לעבוד. הוא הוכיח שהוא יודע לעשות זאת מצוין. וזה הרבה יותר חשוב מאשר אם בנט יגיע או לא יגיע. בנט היה, בנט הלך, ואלקנה (בניהולו של מינצר) תמשיך אי"ה לפרוח.

החשובה מכולם

אינני שוביניסט גדול, אבל בעיניים שלי, חברת הכנסת עידית סילמן קורצה מחומרים של גבר אמיץ. הגברת, שהגיעה לכנסת כצעירה אנונימית יחסית, מנהלת שיווק בקופת-חולים כללית, מונתה ע"י רה"מ בנט כיו"ר הקואליציה (בגלל מיעוט חברי הכנסת במפלגתו ומינוי שניים מהם כשרים כבר לא היה לו את מי למנות) ועשתה את התפקיד על הצד הטוב ביותר (להפתעת רבים), החליטה (היא, או בעלה שמוליק?) לפני מספר שבועות "איני יכולה עוד", הודיעה על פרישתה מהתפקיד ומהקואליציה, ומאז- היא ו'ימינה' לא בדיוק חברים, משחקים מעין משחק עדין שלא להרגיז האחד את השני יותר מדי, כי המחיר עלול להיות כואב. לכן, עד אמצע השבוע לפחות, סילמן נעדרה מהצבעות רגישות בכנסת, הצבעות שאם היתה משתתפת בהן ומצביעה נגד עמדת הקואליציה, היה ברור שסיעת 'ימינה' תכריז עליה כ'פורשת', מה שייאלץ אותה לחפש עבודה אחרת לאחר הבחירות. מצד שני, 'ימינה' זקוקה לה כחמצן גוף גוסס. לכן עדיין לא קרעו את החבל. ואם נחזור לריישא, למה ייחסתי לעידית סילמן אומץ, שלא לומר חוסר בושה? כי למרות היחסים הרעועים שלה עם בנט והכתף הקרה שהראתה לסיעה, סילמן הגיעה גם ביום שני זה לישיבת סיעת 'ימינה', כאילו היא 'אחת מהחבר'ה'. אבל לבנט היה קשה עם זה, וצ'יק צ'אק התפתח שם מיני-עימות ביניהם. בנט ביקש לדעת כיצד כיצד תצביע במליאה על הצעת 'ימינה' ל(חזור ול) מנות את מתן כהנא כשר הדתות, והיא השיבה: 'נדבר על זה'. בנט, שמאחרים בסיעה שמע תשובה ברורה שיתמכו, לא אהב את התשובה של עידית סילמן והראה לה את הדלת החוצה. בינתיים, רק מחדר הישיבות של הסיעה. לפני זה בנט לא התאפק ושאל אותה: "את לא מובכת לבוא פה"?. חבר, עם עור עבה כמו יש לה, למה שהיא תובך?. בהמשך, פורסם שסילמן אמרה בשיחות סגורות: "בנט ממש התחרפן שם, לא הבנתי מה הוא רוצה. אני חברה של כולם שם ברמה האישית ואני חברת 'ימינה'. הוא שאל איך אצביע על מינוי של מתן כהנא לתפקיד שר ואמרתי שנדבר על זה. זה שיגע אותו".

כך או כך, ב'ימינה' מייחסים משמעות רבה לאופן בו סילמן תצביע על מינויו של מתן כהנא לשר הדתות. הצבעה של סילמן נגד המינוי עשויה להביא את יו"ר המפלגה נפתלי בנט להכריז עליה כפורשת, בדיוק כפי שעשה לחבר הכנסת עמיחי שיקלי. ב'כאן רשת ב', דווח כי סילמן העבירה מסרים לראשי 'ימינה' לפיהם היא מוכנה להצביע בעד מינויו של כהנא לשר הדתות, וזאת בתנאי שהמפלגה תאפשר לה להתפצל ולא תכריז עליה כפורשת, מה שיאפשר לה להתנהל בכנסת כסיעת יחיד. להערכתי, הרגשות נגדה כל כך חזקים שם, שמעטים הסיכויים שהצעתה, אם הובאה, תתקבל. ועד אז, וכדי להבהיר לה שיש להם חשבון פתוח איתה, בדיונים בילה בין שני לשלישי, הקואליציה אישרה את החלפתה של סילמן בוועדת הכנסת בח"כ שירלי פינטו. עוד נקבע כי פינטו תהיה גם חברה בוועדת הבריאות בראשה עומדת (בינתיים) סילמן, ויש קונצנזוס שמינויה של פינטו, חברה ב'ימינה' לוועדה הזו, הוא יותר מסתם איתות לסילמן, שאם לא תתיישרי, תאבדי גם את ראשות ועדת הבריאות, תפקיד שהיא כל כך אוהבת ו'תפור' עליה.

‏"נפעיל את זכות הוטו"

״חוק הלאום לוקח מאיתנו את הישראליות שלנו״, כתב מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית השייח׳ מוואפק טריף במאמר שפרסם בידיעות אחרונות, בעקבות היתר הצנזורה לפרסם כי מ', גיבור ישראל שנהרג במבצע הסודי בחאן יונס בנובמבר 2018 הוא דרוזי מהכפר חורפיש. ״אנחנו לא שכירי חרב ולא אורחים. פה נולדנו ופה אנחנו חיים״, כתב טריף, תוך שהביע תקווה לשינוי חוק הלאום. אלא, שההתנגדות לשינוי חוק הלאום חוצה מפלגות. נתניהו הודיע על התנגדותו הן לשינוי החוק והן לחוק שמציעה כחול-לבן לתקן את עניין השוויון בין האזרחים, החרדים כמובן מתנגדים לתיקון החוק והשרה איילת שקד צייצה בטוויטר: "אני מציעה לחברי הקואליציה להפסיק להשתעשע במחשבה לבצע שינויים שאינם מסוכמים בחוקי היסוד. זה לא יקרה, בדיוק כפי שנקבע בהסכם הקואליציוני. אם נידרש, ימינה תעשה שימוש בזכות הווטו". סיעתה 'ימינה' אף החליטה להטיל וטו הן על 'חוק השוויון' של כחול-לבן והן על חוק הנאשם בפלילים. הדרוזים יצטרכו לחכות. לטעמי, נוכח ברית הדמים שכרתו עמנו, בהחלט יש מקום שברית זו תבוא לידי ביטוי גם ב'ברית החיים', בכל הקשור לזכויות והטבות אזרחיות וכלכליות. אבל, וזה אבל גדול, מדינת ישראל צריכה להיות גם דה-יורה, (ולוואי גם דה פאקטו), מדינה יהודית-דמוקרטית, בחוק יסוד, ובפועל. ללא תנאי.

יתנו- יקבלו. ואם לא יתנו?

דאוד זביידי, אחיו של המחבל זכריא זביידי, נפצע קשה מאוד בפעולה בג'נין כשמצבו מוגדר קשה מאוד. ביה"ח בג'נין, אליו פונה, פנה לישראל בבקשה להעבירו לטיפול ברמב"ם, אחרת, כך נטען, ימות. ישראל (כן, זה מעצבן, אני יודע), הסכימה והוא הובהל לרמב"ם, שם טופל (אוייש, כמה מנות דם ושעות טיפול בוזבזו עליו), אך מותו נקבע כעבור יומיים. ועכשיו. מה עושים עם גופתו? מחזירים אותה לחבריו הנבלות? הרגש אומר: חס וחלילה. החמאס מחזיק כבר 8 שנים בגופותיהם של הדר גולדין ושאול אורון הי"ד. גופתו של זביידי האח, בגלל 'ייחוסו' לאחיו, הוא קלף מנצח. 'שובר משחק'. יתנו את גופות חיילינו- יקבלו. לא יתנו- שישכחו ממנו. "הומניטרי תמורת הומניטרי", כהגדרת ח"כ סמוטריץ'. גם משפחת גולדין טענה זאת והוסיפה כי "אם מדינת ישראל לא מסוגלת לעשות את המינימום הזה, זאת תהיה חשיפה נוספת של בלוף 'המאמצים להשבת הבנים'״. כמה שהם צודקים. הלב וגם המוח- איתם. אגב, ח"כ מתן כהנא, לפני כשנתיים, פנה מעל מליאת הכנסת לשר הביטחון בני גנץ, שלא להחזיר גופת מחבל שנהרג אז, בלא שנקבל בחזרה את גופותיהם של הדר ושאול הי"ד. מה נשתנה? אז מה עושים? העיתונאי יוסי יהושוע מ'ידיעות' כתב שבמערכת הביטחון מחפשים חומר מודיעיני שיפליל את דאוד זביידי כמי שביצע פעילות טרור, כי רק זה יאפשר את השארת הגופה בישראל מבחינה משפטית. (אז מה הוא עשה במחנה הפליטים בג'נין, ועוד חמוש? איך הוא נפצע? לא ביריות מול סיירת גולני? מה, חתול שרט אותו? למה צריכים להיות צדיקים יותר מהאפיפיור?). כשגיליון זה יורד לדפוס (יום ג'), עוד לא נסגר מה עם גופת זביידי. שמעתי טענה, שברגע שהסכמנו לקבל את זביידי המחבל כפצוע קשה ולסייע להבראתו, משמת, אנו חייבים להחזיר את גופתו. שונה מגופת מחבל ש'לקחנו' בעת לחימה. לענ"ד זה ויכוח שנכנס לעניין אתי-מוסרי. אולי גם נכנסים כאן לדיני מלחמה, אני לא יודע. אוף, כמה שזה מעצבן ומתסכל. לי ברור כיצד יש לנהוג. מול אכזריות והתעללות כזו של החמאס בכל הקשור לגופות לוחמינו, הייתי משתמש בקלף החזק שיש לנו. גם אם האמונים על האתיקה יפסקו אחר.

מאויים חזק

יו"ר עוצמה יהודית ח"כ בן גביר עושה בשבועות האחרונים קילומטרז', בלי עין הרע. בכל הפגנה או אירוע עם פוטנציאל לבלגן, הוא שם. בסוף שבוע האחרון הוא הלך להפגין בבי"ח רמב"ם, לשם הובא המחבל דאוד זביידי מג'נין במצב אנוש, בניסיון (שלא עלה יפה) להציל את חייו. מאז נמסר, ביום ראשון, על מותו של המחבל, גוברים האיומים על חייו של בן גביר, שגם ככה מאובטח ברמה גבוהה. ברשתות החברתיות הערביות פורסמה תמונתו של איתמר בן גביר כשעליה מצוירת כוונת, שלא צריך להיות פרשן גדול במיוחד כדי לראות בה קריאה להביא לחיסולו של הח"כ. ח"כ איתמר בן גביר מסר בתגובה: "לא אירתע מאיומים על חיי. אני מקווה שהמשטרה והשב"כ פועלים ביעילות לחקור את האיומים ולמצוא את המאיימים, שחלקם מגיעים מהתנועה האסלאמית. אמשיך לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל".

לשנות את חוק החסינות

חוק חסינות חברי הכנסת אינו תורה למשה מסיני. הוא נועד לאפשר לחברי הכנסת לעשות תפקידם ללא מורא. בעיניים שלי, כל זה נכון היה כשבחרי הכנסת (של פעם) כיבדו את מעמדם ותפקידם. נוכח הזילות בעניין מצד לא מעט חברי כנסת, אולי הגיעה השעה לבחון טוב טוב מה ניתן לעקר מהחוק הזה. התנהגותם של חברי הכנסת (לבושתנו) עומר כסיף ואחמד טיבי מול אנשי כוחות הביטחון בשבוע שעבר מחזקת את הטיעון דלעיל. טוב עשתה המשטרה שפנתה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, בבקשה שתאשר לה לפתוח בחקירה פלילית נגד חברי הכנסת אחמד טיבי ועופר כסיף מהרשימה המשותפת. כזכור, בסוף השבוע האחרון התפרסם ברשתות סרטון המציג את טיבי מתעמת עם שוטרים שעצרו צעיר ערבי. טיבי נראה צורח על השוטרים ומושך מידיהם את העצור הערבי, שברח. במקביל פורסם תיעוד שבו כסיף נראה מכה שוטר במהלך הפגנה בדרום הר חברון ועימות בין השניים, צעק כסיף על השוטר כי יש לו חסינות בשל היותו חבר כנסת. המשטרה מבקשת לאשר את פתיחתה של חקירה בגין תקיפת שוטרים, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, איומים, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו .נו, נגיד שיחקרו וימליצו לפתוח תיק. מה תעשה עם זה הפרקליטות – אנחנו יכולים לשער.

בעיה

אני לא יודע אם ה'תיקון' שביקשה הפרקליטות לעשות השבוע בכתב האישום נגד נתניהו, לאחר שסנגוריו של רה"מ לשעבר הוכיחו כי 'פגישת ההנחיה' לא היתה בתאריך שטענו כי היתה, זה מה שיפיל את התיק נגד נתניהו. מה שבטוח, הפרקליטות יוצאת לא טוב, לפחות בכל הקשור ליחסה לנתניהו.

(בחוקותי תשפ"ב)